טיול 4 לילות - צעדים ראשונים בגן עדן - רביעי עד ראשון - 25-29 ביוני, 2008.
מאזור ברכת רם במורד ההר לעין פיט ולנחלים בעמק ועוד קצת עד קריית שמונה.
על הפרק: התפריט, שירים לקראת הטיול, רשמים, ותמונות בשפע!
התפריט שלנו הפעם היה:פירות: דובדבנים מכל מיני סוגים (גם כאלה מצומקים), שזיפים מכל מיני סוגים (גם כאלה תוססים! לינאי הכינה ממש יין בבקבוק!), תאנים (כן - הראשונות!), פטל קדוש, תותי עץ (לבנים), אפרסקים, אשחר, פיקוס, ענבים (למי שנשאר בהליכה האחרונה לקריית שמונה..), סברס ירוק, חרובים, אשכוליות, קלמנטינות (למי שנשאר בהליכה האחרונה לקריית שמונה..), צלפים ירוקים, מלפפוני אבוקדו קשים.
עלים גבעולים ונבטים: עדשית הביצות, כרפס הביצות, חסת המצפן, כף אווז לבנה, רגילת הגינה, נענע, חלמית, חוטמית, ירבוז מופשל ושרוע, שפיצים של קנה, שומר, צבר (עלה טעים במיוחד), עלי גפן צעירים
גרעינים ופרחים: צנוברים, אגוזי מלך, חמנייה, ברקן, גדילן, חרדל, חוביזה (חלמית), חוטמית, חיטה, שעורה, שיבולת שועל, סברס (גרעינים לבנים כמו בורגול).
שורשים ובולבוסים: שעורה בולבוסית, חרחבינה מכחילה
ועוד אי אילו לא מזוהים..
שירים שכתבנו לקראת הטיול:(מאת מאיה)
היה לי חלום
שנשאר איתי עד היום
למעשה הוא לא נגמר
זה מה שעושה אותי אדם מאושר
בחלום אני רצה
רודפים אחרי, אני לא יודעת למה
אין בלב שלי טיפה של פחד
אין היסוסים
לא עוצרת לרגע
מדלגת מעל כל המכשולים
אני רצה
לא רק בחלום
הגוף עובד בכל הכוח והלב לא מפסיק לפעום
עכשיו זה הזמן
עכשיו זה הרגע
שניה אחת חדה כמו סכין
לא צריך הכנה מוקדמת, לא צריך אימונים
רק החלטה אחת שלמה של הרגע
עם כל הלב להאמין
זהו.
(מאת לינאי)
..שיר חלום או אולי חלון..
..או סתם קישקושים בתוך בלון..
..אני רואה אנשים שחיים בתוך נייר עיתון..
..אני רואה אנשים שמגשימים חזון..
..איפה אני נמצאת? אני שואלת את עצמי..
..איך אני רוצה לחיות? אני תוהה ביני לביני..
..וגם כשהתשובה נמצאת, גם כשהדרך נחשפת..
..לרוב אני בורחת.. ..לעיתים באושר מתעטפת..
..בין אהבה.. ..לשנאה..
..בין אושר.. ..לעצבות..
..בין טוב.. ..לרע..
..בין חופש.. ..לגבול..
..בין זרימה.. ..לתקיעות..
רוצה להיות שלמה.
עם עצמי, עם הסביבה.
רוצה לחיות. נקודה.
לא בין לבין להיקרע.
ולמרות שאני לא יודעת איך ומתי או באיזה מעגל השיר הזה ייקרא
אך בטח אצטרך להסביר, לפתח להגיב או אולי להישמע
אז כבר עכשיו, כבר כאן, שאולי ייכנס לתודעה:
(לא חשובה הסיבה)
בכל רגע נתון – אני, וגם את. וגם אתה
נתונים לשינוי.. נמצאים בתנועה..
בתודה – אסיים עתה.
שיר על תשוקה וריקוד / הדר
מרגישה את הגוף
שיכיל את הנפש
מגיעה לעוצמות של התפוצצות,
של אש מטורפת
האש מתפשטת בכל הגוף
כמו אחוזת טירוף
לא עוזבת ולא מרפה
וברגע שאני אניח לה בצד היא תפעם בי חזק חזק ותרצה לצאת
וזה החיים שלי, המקום בו אני מרגישה פועמת וחייה
תוך כדי ריקוד ותנועה
או כל עבודה עם הגוף
הנשימה נעתקת
ברגע של חיבור
פנימה
נשימה
תובנות מתחילות לזרום ורגע של איחוד עם הכל
פשוט זורם פנימה
הכל מותר
הכל אפשר
הכל יכול
תוך כדי ריקוד ותנועה
או כל עבודה עם הגוף
הנשימה נעתקת
ברגע של חיבור
פנימה
נשימה
(רחלי)
לדעת את סוד הצמחים
לגלות את המיוחד אצל כל בעלי החיים
לקרא בקיסמי דורבן
לשתות קפה ולחבר בראי אמן
את הציורים הנולדים בבוץ
ואת הקווקווים שאתם גורל חדש אחרוץ
להבין את שפת הציפורים
ולרוץ שבוע עם להקת תנים
להחיות בשיר את שירתן
ולילל את יללת התן
כי שפת סתרים בכל צורת חי
ואים אקשיב אתבונן ואלמד שביל החופש יתגלה לפניי
חופש חיפוש התחפשות
(יותם)
שלווה,
בגוף ובנשמה,
עם עצמי והסביבה,
אהבה,
אותי היא מקיפה,
היא נמצאת בכל פינה,
עשייה,
חיובית ונעימה,
היא נובעת מהיותך,
קהילה,
משוחררת ופתוחה,
על דרך האחווה ושיתוף הפעולה.
(ניבה)
שיר נחמד על חלום
מלא בעצים ותחושה של שלום
אני אוכל משפע הפרי
באוויר ניחוח כפרי
החופש כולו מלא
הכל נהיר, אין מה להתפלא
הגוף בשיא, מטפס, מרקד
יותם איתי, שלו, אוהב
היש מרגיע
הרע לא מגיע
זה זה
הממ... שיר בחרוזים (עוד שיר מניב)
רוצא פשוט,פשוט ליהיות,ליהיות פשוט עצמי
פשוט לינשום אויר נקי ,בלי גזים רעילים או סתם תהיות
לקלקל את המישקל בישביל פירחי חרדל
להלך מוקסם ללא פחד מאדם חיה או איזה רעה נעלם
ללקט פטלים ואוכמניות בר ואם אפשר גם קוקוס צעיר ורענן
לתבול במים זכים צוננים מחיים
ליהיות בחברת אנשים שמודעים לעצמם ומתוך כך יכולים לקבל גם אותי ממש ממש כמו שאני
ללא ניואנס של הצגה אלא עם כן בישביל הכיף
אפשר מעט להתכופף מבלי ממש להתחצף
חופש חופש חופש
להרגיש ליהיות לבטא אהבה
אולי בישביל שהזאב ישב עם הכבש צריך קודם לרפא את שניהם
זאב וכבש פנימיים או אולי חיצוניים או שניהם גם יחד
מי קודם
האם אפשר להיתרפא מבלי לרפא את הסביבה?
האם ניתן לרפא את הסביבה מיתוך מבט חולה?
מן הסתם ריקוד בילתי מושלם בחסות המושלם
האם זה מה שזה אומר ליהיות אדם?
אז מאיפה להתחיל?
לשאוב תקוה מיתוך הרגע שניקרא עכשיו ולא מהדברים סביב
לעשות בדיוק את מה שמיתבקש כי זה ברור ואין ממה להיתבייש
לנוח לישון לחלום לעוף ושוב לטבול בתוך הצוף
ובכוחות מחודשים לקבל שוב את הרגע
להרגיש תודה
להרגיש ברכה
אנחנו (עודד)
אנחנו חופשיים
בין עלים ופרחים
אנחנו אוהבים
מתנשקים מתגלגלים
אנחנו משחקים
מנגנים עם ילדים
אנחנו ישנים
עפים עם ציפורים אנחנו מתמזגים
טובלים בנהר החיים
רשמים מהטיולעודד: ".. היתה חוויה חזקה ומדהימה. אולי הכי בחיים שלי!! .. בינתיים הקלטתי את השיר שכתבתי. אפשר להוריד אותו בקישור. ההקלטה יצאה לי הפעם מצ'וקמקת במיוחד, אבל לא נורא. מקווה שהשיר יזכה אותי לפחות בתמונה של הגבינה!!!
אני אספר קצת על היום האחרון של הטיול, שהיה חזק מאוד בשבילי.
קמתי בבוקר חלש מאוד, למרות שכל הטיול הרגשתי טוב, וגם ישנתי טוב
מאוד בלילה הזה. אבל בבוקר הייתי כל כך חלש, שבקושי הצלחתי לקום על
הרגליים, וכשתחלנו ללכת בקושי הצלחתי להניח רגל אחר רגל והשתרכתי מאחור.
כעבור מספר דקות של הליכה הגענו לקיבוץ דפנה, ואז לינאי הלכה לידי ודיברה
איתי. מיד הרגשתי הרבה יותר טוב, כאילו שכח החיים שלה החייה אותי בשניה!
אבל למרות זה עדיין הייתי יחסית חלש למצב הרגיל שלי. לינאי ואני איבדנו את
הקבוצה, אבל בזכות האינטואיציה שלה, וניב שחזר לחפש אותנו מצאנו אותם.
אחר כך היה מעגל סיום, ופתאום הרגשתי פרץ רגשות חזק. החולשה שלי, והעוצמות
המדהימות של לשבת קרוב במעגל עם אנשים מדהימים, שאני מרגיש הרמוניה מלאה
איתם, גרמו לרגש שלי לעלות על גדותיו והתחלתי לבכות... המעגל והבכי חיזקו
אותי עוד יותר, והרגשתי הרגשה מדהימה של שחרור ותמימות... אחר כך הלכנו
לשחות בנחל דן, וזה היה כמובן כיף, והכוחות עלו לשיא חדש. בדרך חזרה ברגל
לקרית שמונה, עם לינאי, אופק וניב, היה לי קל ללכת, ומאוד נעים וכיף.
אומנם בעליה האחרונה, בתוך קרית שמונה הייתי כבר עייף, ולינאי דחפה אותי
קצת קדימה. ;)
תודה לכולם על החוויה המדהימה!!! עכשיו זה תפקידי ללמוד בהדרגה לשנות את
החיים שלי, כדי שבכל זמן אני אהיה מחובר אל הטבע, ואל כל האנשים שסביבי,
ולא רק בזמן הטיולים."
נועה: "הבוקר הוצאנו את המיקרוגל מהבית. כבר תקופה ארוכה מאוד שאני לא משתמשת בו, ואחרי שקיבלתי את הסכמת שאר בני הבית נפרדנו ממנו לשלום. מאז שחזרנו, אני ממשיכה לאכול המון פירות וירקות (98% מהתפריט) ואפילו הכנתי מספר פעמים רסק ירוק, לראשונה בחיי. אתמול יצא לי אחד ממש טעים, על בסיס עגבניות עם מלוחיה ותרד ועלים של סלרי. אני מתגעגעת לזמן שלנו בטבע (כמו שאופק אומר בשפע). רוצה לטבול במים קרים קרים וטהורים. היה לי טיול בכלל לא פשוט מלווה בקשים ויחד עם זאת אני כבר מחכה למסע הבא."
ניב רפאל: "טיול נהדר. אויר ואוירה נעימים, בריזה שמקלה על החום, לישון תחת הכוכבים עם אויר נעים לנשימה, שפע מגוון של אוכל נהדר, כמה רגעים יקרים של קירבה אנושית (מעניין ,דווקא מה שיכול להיות לנו בשפע הרב ביותר יכול לבוא לידי ביטוי בקושי כה רב) טבילה במי מעינות זכים, קרים, מחיים! הרבה מראות נקיות יותר ופחות לרגע הנתון, להויה, לרעיונות, פחדים, רצונות ועוד. יצאתי מעט מחוזק מהטיול הזה ללא הרגשה של אופוריה (הממ... אני מקוה) תודה לכולם"
אופק:"כניעה
עומד במעגל עם כולם במים צלולים בתוך מערה. מרגיש בדיוק איפה נגמר הגוף
שלי ומתחיל גוף של אחרים - ועדיין כולנו בתוך אותו גוף של מים. אחרי כמה
נשימות משותפות ומתואמות, אני מפיל את שאר הגוף לתוך המים הצוננים ומתרגל
את הכניעה המבורכת - זו שגורמת למים הקרים לא להכאיב - אלא להכיל. מרגיש
את הלבד, ומרגיש את הביחד - וחווה גם חשובים שניהם.
הזמנה רוח ושמש שוקעת מלטפים אותי עירום. מרגיש נפלא ומלא
חיים ונקי, טהור. לקראת חשיכה פוסע במאוזן על מורד ההר. מזמין ארוחת ערב.
מזמין מקום לישון. בוסתן קטן מגלה את עצמו - שופע בשזיפים בשלים, חלקם
תוססים, חלקם מצומקים, מושלמים ביחודם. הקרקע מלאה באבנים צפופות ואנחנו
מפנים אותם בשקט בעבודה משותפת. הכוכבים מנצנצים חזק יותר ויותר בזמן שהם
מחכים עד שהמיטה השבטית מוכנה.
הכדור הרותח שני אנשים נפרדים ממני אך מחוברים אליי.
נוכחים מולי. רק מסתכלים עליי, מחכים. אני נושם. זקוף. מסתכל בעיניים.
בשניות האבק של המחשבות עף לו ואני נשאר עם כדור רותח של אהבה עמוק מדי
בבטן. באותו רגע אני מבין איזה בזבוז זה לא לשחק בו. למסור אותו, לקבל
אותו.. מתאבל על כל הזמן ששמרתי אותו לעצמי - ומרגיש איך הכל נפתח כשאני
משחרר אותו לחופשי. "
ניבה: "...אז כמן בכל טיול או חוויה לפרק זמן כזה היה מרחב ומקום לקשת רגשות רחבה
מהנאה לעייפות וכו'- אני לא מהאנשים שמנפיקים טקסטים סופר פיוטיים כאלה. נהנתי והיה טוב, אני שמחה שבאתי ושמחה שאוכל לבוא עוד ועוד. תודה לכל משהיה
תודה לדרוזים שהשאירו כל כך הרבה דובדבנים תודה אופק ותודה לאמא אדמה."
|
