28-30 במאי 2009טיול 2 לילות בשבועות (+לילה בונוס..)
ה-28 למאי זהו כנראה יום הזכרון לזרתוסטרא.
פירות: תותי עץ (4 סוגים לפחות), שיזף (דומים), חרוב, חלמית, אשכוליות אדומות, לימונים, משמש, שזיף, אגס, תאנים (שית), שסק, צבר צעיר, אבטיח שכחה.. עלים:
חלמית, כף אווז לבנה והאשפות, חסת המצפן, חומעה, סלק בר,
ירבוז מופשל ושרוע, תות עץ, מרור,שומר, שמיר, גפן, לחך,
רגילת הגינה, כוכבית, עדשית גבעולים: חוֹחַ עָקֹד, קנה, כשות גס (טעם של קטניות טריות!).
בצלים: שום פרחים: עולש, זרעים: סירפד, חיטה, חרדל, גדילן, ברקן, חלמית, תותי עץ אגוזים: צנוברים, שיזף שורשים: חרחבינה מכחילה
 
| רשמים מהטיול תום: "היה טיול כיף ומעורר .. מיוחד במינו - חוויה
ייחודית מיוחדת שלא תחזור על עצמה
שנית (וכמה טוב שישנם אינסוף רגעים ייחודים שלא יהיו כמותם שמרכיבים את
חיינו כל הזמן, בעצם!) ואני מרגיש כעת, ואני תולה חלק מכך בטיול, מלא
חיות. וישנו משהו נוסף שברצוני לשתף אתכם בו (קצת חיצוני לטיול, למרות
שהגבול הזה מעורפל): היחסים
שלי עם אימי הם יחסים טעונים ומורכבים. נראה שבמהלך השנים התמלאתי בכעס
מתוך דברים שהיא עשתה, הייתי כועס, לעיתים מלא שנאה; עקב כך גם היא נהייתה
יותר כועסת, כל אחד התגונן והתאטם והסתגר בצד שלו יותר, ואם לעיתים צד אחד
השאיר פתח קטן לצד השני הצד האחר היה סגור ולהפך. אתם בטח יודעים איך זה -
אם לא עם אימא אז עם מישהו אחר. עם זאת בתקופה האחרונה גם שלפני הטיול אני
חושב שהיחסים שלנו משתפרים. אני אף עוזר לאימי כעת לשפר את האנגלית שלה -
משימה שאולי עד לפני כמה זמן עלולה הייתה להוציא אותי מכליי - מגיב
בסבלנות, עונה על שאלותייה או מנסה לגרום לה לחשוב על התשובות בעצמה, ואני
עושה זאת בקלות ובפשטות. כל זאת מתוך הראייה שלה לא כ"אימא" או כ"זאת
שעשתה לי כך וכך" אלא כבן אדם שיושב מולי עכשיו ונותן לי את הזכות לעזור
לו. מבחינתי זאת התקדמות עצומה וחשבתי - למה לא לשתף את חבריי לליקוט בכמה
סיפורים של תותי חמלה?!" ברוך: "עבר כבר שבוע מאז הצטרפתי אליכם למסע המופלא, והקסם עדיין לא פג. יש מעט אירועים בחיי אשר איפשרו תהליכי שינוי אמיתיים. בפרספקטיבה של שבוע אחרי , אני יכול לומר בודאות כי המסע עימכם היה אחד מהם.
אני מוצא את עצמי מספר בהתלהבות לכל מי שרוצה לשמוע על
הזכות שהיתה לי לחוות את הידיעה הברורה כי העולם אכן מספק לנו את כל צרכנו
הפיסיים והרוחניים אם רק ניפתח את ליבנו ואת עינינו לראות זאת מבלי להרוס
אותו. מאז הגעתי הביתה אני שומר על תפריט טיבעוני, (עוד לא לגמרי טיבעונאי ) השלתי כבר 5 ק"ג מיותרים ממשקלי, ואני מרגיש שעברתי מחסום תודעתי אמיתי בדרך לחיים מאוזנים ונכונים. תודה לאופק, אתה עושה שליחות אדירה לטובת היקום, תודה לכולכם על האהבה והתמיכה." אופק: "..על גדות הירדן. בטיול שבועיים קודם לכן היו יתושים לכמה שעות ואז הם הסתלקו עם צינת הלילה - הפעם הם נשארו בסבבה עד הבוקר.. בטיול הקודם הם די הציקו לי - אבל עשיתי מאמץ מודע אז להתבונן ברגשות שלי ולשים לב שרוב האי-נוחות נובע מקושי מנטלי.. מהתנגדות.. וכנראה שעברתי איזה "תהליך" כי הפעם הם ממש לא הפריעו.. הסתכלתי עליהם כמו שמסתכלים על סרט טבע, כמו על כל חיה אחרת שרואים נחה, אוכלת, מזדווגת.. בלי שיפוט. ראיתי יופי מקסים בכל יתוש - את אותו היופי שנובע מכל הברואים שחיים כאן ופועלים כמיטב יכולתם על מנת לספק צרכים אמיתיים אוניברסליים.. ראיתי יתושים ירוקים וחומים ואפורים.. והם ליקטו אותנו.. והפכו אותנו לצלחת שבטית אחת גדולה. כשהסתכלתי עליהם ככה - בכלל לא עלה על דעתי למרוח אותם עם כאפה כשאני רואה אותם מוצצים למישהו. אני יודע שלאחרים היה קשה עם זה - הקושי מובן.. אבל רציתי לשתף איך אני חוויתי את זה.. וישנתי ממש טוב! .. מאד נהנתי מהחיטה בסלט כנראה - כי מאז אני מפתח הרבה מתכונאים עם חיטה מונבטת אורגנית חיה סחר הוגן חופשית. למשל קציצות שמש - וגם משלב אותה עם כרובית ונבטי כוסמת ליצירת מין סופר-אורז. בכלל אני בגל גבוה של מתכונאים ויצירתיות ומאד נהנה מהאוכל שלי.. אחד השיאים היה היום שאחותי שבד"כ לא נוגעת בדברים שלי - העיזה לטעום את הכריחסה שהכנתי שבתוכו שמתי קציצת שמש משובחת עם קטשופ וחרדל ומלפפון חמוץ ועגבניה ובצל ונבטי אספסת והצלחתי לסגור אותו יפה עם קיסם.. ממש מסיבה אני עדיין רוטט.." מאיה: "עכשיו זה שבועיים אחרי. שלשום הלכתי לעץ התותים בקיבוץ שלי וקטפתי במשך שעה תותים והיה לי כל כך כיף! זה ממש מרגש וחושני לקטוף תותים. או בכלל, לקטוף. הטיול עשה לי הרבה טוב, הרבה יותר תחושה של מירכוז. שקט. אולי גם העובדה שהסוף שלי חיי כפי שהם מוכרים לי כבר זמן רב הולך ומתקרב בצעדי ענק. לעזוב בית, לעזוב עבודה, הנה זה הולך ומתקרב, אין מדויק מזה, זה משמח ומרגש ועצוב ומכניס הרבה רגשות. עשרות (מאות?) אלפי ילדים יצאו לחופש הגדול באחד ביולי וגם אני. זה מרגש אותי גם לקרוא את המיילים שכתבתם, אחיי ואחיותיי למסע הליקוט הראשון שלי. אני מרוצה מהחיים. אוהבת אותם. בוטחת. אהבתי את הסיפור על הפונפונאים. מסתיימת כעת בחיי תקופה שאפשר לקרוא לה "תור הזהב של הפונפונאים בחיי", או "חיי הדביבונים בכפר", או "כמה כיף, מותר להיות רכים, להתכרבל, לאהוב, לבכות, להשתטות, להוציא קולות ולהיות אהובים". כלומר, אני מתכוונת שמה שאפיין את שלוש השנים האחרונות, בהן גרתי בקריית ארנבים, זה שקיבלתי כל כך הרבה חום ואהבה ותחושה שיש מקום להכל ומותר להרגיש ולהראות את זה ומותר להיות אני. אבל אין הכרח שהשפע הזה יסתיים.. כשסיפרתי לחברותיי היקרות והאהובות שבכל פעם שקראת בקריאה המיוחדת,
כל אחד היה צריך לחבק מישהו (או מישהם), הן כל כך התלהבו.. "הלא זה ממש
טיול דביבונאי!"." אסי: ".. מתיקות הטיול שעברנו יחד עדין מורגשת. מקוה ששלומכם טוב ומודה שוב לכולכם... על החוויה המיוחדת והפותחת." ליאור: "בתודה על החוויה המדהימה.." מריה: "בדרך הביתה תפסתי טרמפים לבד בפעם הראשונה בחיים. טרמפ ראשון בג'יפ ספארי מוזר בספסל אחורי בלי חגורה ובלי דלת ,משהו שלא מתאים לי ומעשה חסר אחריות זה גרם לי להרגיש חופשייה ובעידן אחר.. המהירות.. הרעידות.. הרוח עם השיער המתעופף.. תמונות חולפות מול עיניי.. זכרונות מהטיול.. טרמפ שני תפסתי עם אמבולנס(!) ולא הפסקתי לספר על הלקטים. כך שתחילת התנסות שלי בטרמפים היתה די מעניינת. מצחיק אבל לא היה לי רצון לאכול מבושל כשחזרתי ועד היום אין לי תאבון. אני מנסה לחשוב איך לסדר את התזונה שלי.. פתאום הבנתי סופית שאני לא אוכל דבש, הבנה חשובה שבעקבות הטיול יצאה החוצה. שמחה על ההזדמנות להכיר אנשים ולאהוב אותם. בטיול קיבלתי יותר פתיחות מאשר במהלך שנתיים עם חבר.. אפילו היו לי פרפרים בבטן, מהם שכחתי מזמן. .. אני מחכה בקוצר רוח לטיול הבא שאוכל להיצטרף ולהיתחזק עוד קצת..... ולאהוב ולהתרגש ולשמוח. העבודה [הזו] מקסימה ומקרבת בין אנשים, מזכירה להם מי הם... טולסטוי כתב במלחמה ושלום: "אין אנשים רעים,יש כאלה שלא יודעים שהם טובים"" ניצה: "עדיין חווה את ההשפעה של הטיול וזה תהליך מתמשך ונעים,יותר מהתזונה .. אני שמחה על חיזוק המקום של האמון בעצמי ביקום ובטבע שמאוד מאוד מחוברת אליו, זה נותן לי המון אישורים לדברים שחוותי עקב אימון מלא, ושיש קושי לספר לאנשים כיוון שהם לא מאמינים וזה יוצר תחושה של בדידות, לכן החלק הזה מאוד נפתח בתוכי להעיז לספר ולא לדאוג לתגובות של אנשים, וכמובן מאפשר לי להיות יותר נוכחת, כמובן צוחקים על האוכל שלי ובהחלט מכבדים את המשמעת הפנימית.." טלי: ".. תודה לכולכם, היה לי טיול מעולה, הכי טוב מבין השלושה שהייתי בהם , בעיקר בגלל החברה. מאז הטיול אני אוכלת בבית כמעט רק טבעונאי (הדלקתי כירה רק בשביל לטגן אצות או לבשל טפיוקה וגם זה לא הרבה פעמים). התמכרתי לגבינה מקשיו ואני גם מכינה חמוצים בתכיפות יותר גבוהה מבעבר. בעבודה אני עדיין בצמחוני רגיל, אבל מקווה "להתחזק" גם שם. עם העבודה לא מסתדר לי לצאת לטיול הארוך ביולי, אבל ממש מתחשק לי עוד טיול, אני כנראה אחזור לטיול נוסף בלונאסה (זה היה הטיול הראשון שלי), מתחיל בסוף יולי רק לשני לילות. אני ממש אשמח לפגוש כמה ממכם שהפכתם לי את הטיול של שבועות לכל כך מדהים." |
