שירים על חופש שנכתבו לקראת הטיול מאת שמחה חופש או חרות לא זו לא תחרות. להיות חופשיה נשמע כמו קיטנה. כמו של ילדה קטנה לחיות בחרות זה בנפש- חרוט. לחיות ללא גבולות זה להעיז להסיר את החומות לדעת שתמיד אוכל לעשות כל שליבי חפץ בלי להתלוצץ ושאני באמת יכולה (טוב, עם קצת עזרה) להגשים את חלומותיי עד בלי די. שיש לי חשיבה טובה שהיא איתי מיטיבה ואני תמיד רצויה ואהובה. להרגיש בטוחה . להרגיש שמותר לי לנסות, להעיז. לחיות ללא תכתיבים ומוסכמות. משוחררת מכל הפחדים , מכל ה"צריך"ים , מכל הספקות. מכל מה שהוטבע בתוכי ואינו באמת שלי. לדעת שיש בתוכי חוש פנימי שידע לשמור ולהזהיר. אם רק אטיב אותו להכיר. הלוואי שאוכל אך זה די מפחיד אפילו מדאיג. כי אולי אפגע...ממש נורא אולי ידחו אותי, יסלקו ויסתלקו. החברה פה לא נותנת... מעצבנת. לא סומכים רק לאיד מחייכים. אבל אני בתוכי יודעת שאני כבר בדרך שעשתי כברת דרך וזה אמיתי לא בערך. ואם תסתכלו היטב זה הולך ומתרחב. כי את החרות שבנפשי אני משלחת לחופשי. סינקופה \ ניב מייחל למשהו יותר פשוט, זוכר שאפשר להרגיש חפשי מפחד אפילו לבטא את המילה,אבל בכל זאת היא תמיד מציתה איזה ניצוץ של תקוה חופש ותקוה זה כבר שתי מילים להרהיב עוז ולבקש שלוש? בהירות?שלווה?שלום?אהבה? אולי פיטנגו אדום יספיק להיום? ופנטזיה קטנה על גלידה שיר בחרוזים (נק' רגישה) \ עדו מה אומר בשבילי חופשי? אולי להקשיב לאני הפנימי? ואולי פשוט לא להיות תלותי? מה אומר בשבילי חופשי? האם יש פחד בלהיות חופשי? אין פחד אבל יש סתירה. כי אם להיות כן ואמיתי- אני אוהב תלות באהבה! והיום יותר מתמיד בחרתי בחופש אהובתי תעיד. החופש הוא ההפך מתלות אך החופש הוא גם תלות מתוך בחירה ומודעות. ועכשיו אני אמשיך לצעוד לכיוון החופש עוד ועוד אני כבר ממש בו, יום אחר יום אני מעמיק בתוכו. מאת דפנה עצמתי עניים כדי לדמיין את החופש אני רואה הרבה ירוק צומח וכחול של מים והמון שמים אני רואה חיות רצות ומקפצות, וציפורים ופרפרים משתוללים במגרש משחקים אין סופי. כשאני מנסה לראות את עצמי בתמונה ולהרגיש את התחושה, אני רואה אותי דוקא מחוץ לתמונה או יותר נכון מחוץ למסגרת ואם לדייק אז ללא מסגרת. והנה לראשונה בחיי אני כך, יצאתי זמנית מהמסגרת – תיכף אשוב – או שלא ומוזר הדבר שזה לא מרגיש כמו חופש מושלם אולי כי עוד לא התרגלתי, אולי בגלל הזמניות וה "תיכף אשוב" אולי כי אני לא בטוחה שאני מסוגלת ובכלל מרגישה בטוחה במסגרת המוכרת. וכשאני כותבת את זה, זולגת דימעה מעיניי למראה החיה הכלואה, שקיבלה חנינה ולטבע הוחזרה, אך היא מיוזמתה חוזרת לכלוב כי מפחיד המרחב הענק שיש שם בחוץ. כי הכלוב מוכר ובטוח. כי בכלוב אף אחד לא רואה בה ארוחה. מנגבת את הדימעה וחזרת לעצמי ובאמת אני חושבת שהאזיק האמיתי נמצא בתוכי והמפתח שלו הוא הביטחון העצמי והוא גם התשובה למלל הבא שכתבתי לפני זמן מה עם שינוי קטן בעקבות ההבנה: "אם לא אשווה אז לא אשפוט אז לא אבקר אז לא ארגיש אשמה וכל זה יתחיל להתרחש כשאביט בעצמי ואהב את מה שיש הכל נפלא וטוב, אך את זה אני לא יודעת איך לעשות. אז עכשיו נשארתי עם השאלה שכבר שנים אני מחפשת לה תשובה ובליבי תקווה ואפילו בקשה שחצי השנה הבאה עלי לטובה תהווה התחלה ושינוי בגישה ואתחיל בעצמי קצת יותר לבטוח. ואז ארגיש את החופש בין אם במסגרת ובין אם כנודדת. כי החופש האמיתי חבוי בתוכי. מאת תום חופש הוא זה וזה הוא חופש: אי-אפשר לומר מהו חופש, אבל הוא קשור לקלישאה "החופש הוא בפנים" אי אפשר לומר שזה הוא חופש, אבל אפשר אולי לומר מהו לא-חופש: חופש הוא לא בנסיבות או בסביבה, הוא גם לא קשור לאזיקים ושלשלאות(למרות שהוא גם כן), חופש הוא לא עניין פילוסופי, חופש הוא לא חופש בחירה – (חופש ישנו אף ביקום דטרמיניסטי). חופש הוא לא דבר מפחיד(למרות שהוא מבעית) חופש הוא זה וזה הוא חופש: חופש הוא אושר ואהבה, הוא מאוד פשוט, כל כך פשוט ושקוף, שמאוד קשה לראות ולתפוס אותו – לכן גם קשה לדבר עליו, לכן גם קשה לי להיות חופשי, וגם, כי אני מפחד, כי יש בי נטייה להסתבך ולסבך וחופש הוא, כאמור, הדבר הכי פשוט ושקוף. חופש הוא זה וזה הוא חופש: חופש מופרע על ידי חוסר הראייה של הנסיבות והסביבה, חופש מופרע על ידי הרעש של המחשבה, ביני לבין חופש חוצצות ים של מילים וזיכרונות, ביני לבין חופש חוצץ האילוף שעברתי וההיצמדות שלי אליו, ביני לבין חופש הנני אני. למה אני מפחד מחופש? כי חופש הוא זה וזה הוא חופש. סיפור קצר במקום שיר מאת אורי יורמן לפני הרבה הרבה שנים, בארץ רחוקה שנקראת תל אביב, חי לו איש בשם בדוי. לצורך העניין נקרא לו אורי, אבל לא חייבים באמת לקרוא לו, כי הוא בא לבד. אה, אגב, שכחתי לציין, שהשנה עכשיו היא 2024, וחלפו כבר 15 שנה מאז 2009, עליהם אני מספר לכם בלשון עבר. אז ככה. אורי שלנו רצה לצאת לטיול לקטים. זה משהו שהיו עושים פעם חבורה של היפים טבעוניסטים.. כשעוד היו כבישים וחקלאות כימית בישראל. אנשים רבים שאלו אותו, למה לך לצאת לטיול? אין לך משהו יותר טוב לעשות? ואם אתה כבר יוצא לטיול, למה לך להיסחב בטרמפים? לא עדיף לבוא באוטו? הרי באוטו אפשר לשים מנגל ובשר קפוא בצידנית, ולעשות על האש... ואפשר לעצור "איפה שרוצים", לא? אבל השאלות הללו נראו קצת טיפשיות לאורי. לא טיפשיות, אבל, כאילו נשאלו מתוך השקפת עולם של אנשים החיים בכלוב. שהרי, ההיסחבות בטרמפים אינה "בזבוז זמן משעמם", אלא חוויה של אמון, הכרות עם אנשים חדשים, שמש חמה ורוח מלטפת. והצידנית הרי מסמלת את התלות של האנשים במוכר להם (אוכל מהבית) והפחד שלהם מהלא נודע (איזה אוכל יהיה היכן שנלך). לעומת זאת, טיול הלקטים סימל לאורי סוג של חופש. הטיול לימד אותו שלאן שילך, בלי חפצים או בגדים, מכוניות או צידניות, הוא ימצא ממה להתקיים, ממה להינות. כל זאת ללא תלות. תחושת החופש הזאת נהייתה כל כך חזקה, עד כדי כך שלאורי נעלם הפחד מהישרדות כלכלית בחברה הקפיטליסטית. הרי מה מקסימום יקרה לו, יפטרו אותו מהעבודה? לא יהיה לו כסף לשכר דירה? לא נורא.. תמיד יוכל לצאת ללקט עם חבריו. עד כאן 207 שניות על חופש. מאת טלי להסתכל בעיניים. כל מה שאני רוצה זה להסתכל בעיניים. על מי שאני רוצה. אולי אפילו הרבה זמן. בלי להסיט מבט כשנפגשים. בלי להתחמק, בלי להסתיר, בלי להעמיד פנים שזה שום דבר. זה הדבר. מה שאני מרגישה סתם מלהסתכל. אני חושבת שפעם עשיתי את זה. כנראה עד גיל יחסית מאוחר. אני רוצה שוב. להסתכל בעיניים. של מי שאני רוצה. אולי אפילו הרבה זמן. בלי להעמיד פנים שזה שום דבר. מאת אופק אם אני זוכר נכון חבר מהתיכון סיפר לי שחופש זה בעצם אדישות לא אכפת מכלום פשוט ככה חיים מבסדר לבסדר ללא דרמה ללא שלהבת ללא חסר בטבע, כשהמזון טבעי ומלוקט לכל פרי טעם שונה בהרבה, או מעט בתרבות הכליון שמעודדת אחידות שואפים לשורות ומתמקדים בזהות אפשר לראות את זה בתלמידים או בחקלאות אפשר לראות את זה במשרדים או באומנות זה קר זה מכונה כשאין עשבים שוטים בגינה החופש הוא השוני החריג המוזר החופש הוא העידוד והתמיכה ללא-מוכר להפסיק לפחד מהמגוון הכול הרי מחובר החופש הוא הכוח האמיתי הכוח שבא עם אחריותי החופש מיותר כי הוא מגדיר את המוגדר כמו שהאפשר מגדיר את האי אפשר הרי לא צריך כזה דבר כמו אהבה לא-חופשית כמו אישה לא-חופשיה הכלאפון אוסר את התקשורת הבין אישית קבלו את החופשפון - התקשורת הטבעית ברגש, מחשבה, במגע, באהבה. בדרך אלא היא \ מילה עם הגב אל כיוון יעדי שלושה כיסאות בתחנת הציבור ובמושב האמצעי, חור פעור יד מונפת מתוכי הופ, שולפת עט טבורי. מכונית חמישית נעצרת לחדרה, בואי תעלי. ואחרי ישישה הצתרפה ועוד אישה הופ, ארבעה לבבות תחת אותה שמשה. הכוסית מלאה לב פועם מבפנים מה מרגיש אתה? שואלת והוא בדומייה משיב, הביטי בתי, מה נעים כמה אהבה יש בתנועה אותך סובבת הופ, אני אוהב אותך ואת איתי. פי פירות פירורות פירורים קוטפת בשדה הסימנים נבעטים שהשארת לי, נוזל כחול של חיים. צדה בלי מילים כותרות עלעליים בדיו שקופה נמתחת חוט דייגים הופ, רשת של פסים עוברים בעדם חודרים המים והשמיים שבפנים ירדנו יחד להליכה והקשישה נתנה ברכה תהיה זו האהבה זכות לכל עולמים. הופ דילוג קפיצה כותבת וממשיכה. שלשה עצי תות, מנקי ארובות בסגול בכדוריות צבע, נגיעות המכחול, נצבעו אצבעותיי כתמים תמים הופ, בחדרי לבבי נפתחים שסתומים כך אוהב הוא להמשיך להיסגר בכדי להשתחרר ושוב חוזר ושוב עוזר. העיקר צעדים נמשכים. ושדה ראיית אופקייך, בי מתרחבים על ארון חשמל מונח עוד סימן בשבילי קשת ברזל מעוטרת זהב כותרת לראשי. בעולם שלי, גם הפלסטיק טבעי והופ, אין סבל, אין רוע. יש רוך ויש טוב עילאי מאת גלעד חיי הם חיפוש אחר חופש אך האם החיפוש הוא מבריחה או מבחירה אינני נמצא כאן לנופש אך אני גם יודע שיש חשיבות מרובה לזרימה בכל פעם שאני חושב שמצאתי את מה שיצאתי לחפש החיים מלמדים אותי שיעור בענווה אני חופר למעמקים ומתרומם למבט מגבוה רק בכדי לאבד שוב תקווה אך ביום שהבנתי שתקווה לשוטים היא התמלאה נשמתי ברוח חדשה הבנתי שבכל רגע טמון החופש ולא באותם דברים המרכיבים את התפאורה מאז אני כמו ילד, מתרגל באמת לבחור בכל רגע איזה זאב להאכיל את זה שמיילל ונובח על מה שיהיה והיה או את זה שמזכיר לי להיפתח לאהבה מאת יוסי תוינה אני חופשי ומאושר חי ובר מתחבר פנימה והחוצה לומד לזחול ללכת ולצהול אני כמו ילד קטן ואבא גדול כמו נהר שזורם כמו שמש שמאירה כחול כמו שמים וחום כמו אדמה בלתי נראה כמו אויר ואדום כמו האש אני מר ומלוח חמוץ ומתוק חריף כפתיח וחמוץ לקינוח אני קשוב ומקשיב מתייעץ ומייעץ וזורם אחרי החץ שבליבי זורק את הפחד ממחשבתי אני שיר ושמחה נתינה ורינה שיר של אושר שיר של עושר שיר של אמת ויושר מהו חופש? \ מאת מאיה פריצת גבולות ומחסומים התגברות על פחדים הרמונים וזרימה נתינה הבנה שהאחר אינו שונה ממך לדעת לצחוק על עצמך לחיות את הרגע להקשיב לטבע הטמון בך לרקוד כמו חיית פרא להרגיש את דפיקות הלב בקצות האצבעות לאהוב אך גם לדעת להרפות לדעת להכיל וכיצד להתרוקן ליצור, להתבונן לא לפחד להיות מי שאתה לכאוב ולשמוח לבכות ולצרוח לטפס וליפול, לקפוץ למים הקרים להקשיב לציפורים לרוץ רחוק, חזק מהר ואז לנוח,לנשום להקשיב לרוח. מה מפחיד אותי בחופש- לדעת שהוא שם, בהישג ידי רק צריך את האומץ לשלוח יד ולקחת אותו מה מלהיב אותי בחופש- לדעת שהוא שם, בהישג ידי רק צריך את האומץ לשלוח יד ולקחת אותו | 14-19 במאי 2009  טיול 5 לילות, צעדים ראשונים בגן עדן! ה-15 במאי זהו יום סרבני המצפון הבינלאומי. זהו גם טיול פרדה מדפנה שנוסעת למסע אקולוגי עמוק ורחוק.. (קישור לבלוג) התפריט שלנו: פירות: שסק, תותי עץ (4 סוגים לפחות), חרוב, חלמית, אשכוליות אדומות\צהובות, לימונים, אבוקדו, משמש, אפרסק, נקטרינה, תאנים (שית). עלים:
חוטמית, חלמית, כף אווז לבנה והאשפות, חסת המצפן, גדילן, חומעה, סלק בר,
ירבוז מופשל ושרוע, תות עץ, מרור, עולש, שומר, שמיר, גפן, עלי צבר, לחך,
רגילת הגינה, סרפד גבעולים ופקעות:
חוֹחַ עָקֹד, גזר קיפח, קנה, גדילן, ואפילו תפוח אדמה (שהיה קצת טעים) בצלים: בצל, שום, שעורה בולבוסית פרחים: פרג, עולש, חוטמית, היביסקוס, פג'ויאה זרעים: גדילן, ברקן, חלמית, כרבולת מצויה (אייכמן), תותי עץ, סרפד, שיבולת שועל
אגוזים: פקאנים, צנוברים, אגוזי מלך רשמים נבחרים מהטיול (הולכים יופי עם שלל התמונות מהטיול)שורשים: חרחבינה מכחילה לבבות: קיפודן, חוחן שמחה: "אני רואה את התמונות והלב דופק חזק בלשון יש עדיין את טעם הבצל והלימון, בשיער עדיין יש עוד כמה מוצים בסוליות הסנדלים יש עוד כמה שרידי תותים מיובשים.... אני עדיין מנסה לשמר קרוב ואינטימי את התחושות מטיול. שומרת קרוב קרוב. שלא יעלמו להם כל כך מהר... החזרה לא היתה פשוטה לי. עוד ברגע שיצאנו לכביש הראשי... ממקום כל כך עטוף, שקט, מאוזן קשוב לתוך הסערה הקולנית התובענית של המציאות... יצרנו שבט כל כך קרוב ואנטימי . יכולתי להמשיך אתכם עוד שבועות....והמקום הזה די חסר לי עכשיו. איפה אתם?? אני רואה את החיוך והעינים שלי בירדן...– האושר בהתגלמותו מבחינתי. לפחות עכשיו יודעת.... שיש בי את זה , שאני יכולה ומסוגלת להגיע לשם שוב." יוסי: "ואם בטיול דיברתי על מעבר לפי סדר יורד מעלים אגוזים פרות לעלים פרות ואגוזים המטרה שלי היא ללקט כל יום את הארוחה לפחות את העלים והפרות ההבדל בין לקטוף מהבר ומייד לאכול לבין לקנות פרות וירוקים לא מהבר ושלא נקטפו עכשו הוא תהומי ואני מרגיש זאת כמו בשיר בגופי ובנשמתי השיר מתחיל ב אדמה ושמים חום האש צליל המים אני מרגיש זאת בגופי בדמי ובנשמתי הי הו הי הו הי הו הייה הו אני מניח שרובכם מכירים אותו ואם לא השיר פשוט עוצמתי ויפה אני הורדתי הילוך מאז הטיול והתנועה שלי הרבה יותר איטית ולכן גם הרבה יותר מהירה בריאות ואהבה לכולכם" דפנה: " .. זה היה הטיול הטוב ביותר שהיה לי עד עכשיו (וכיף גדול שהרגשתי כך אחרי כל אחד מהטיולים שהשתתפתי בהם) אספר קצת על סוף הטיול מנקודת מבטי - מרגע שנפרדנו והלכנו לדרכנו. הדרך הארוכה והחשופה עד למרכז המבקרים הפתיעה אותי, אך היא עברה בנעימים תוך כדי שיחה עם טלי. תפסנו 3 טרמפים ביחד, הראשון הוציא אותנו לצומת כח שם יותר נוח לעצור טרמפ. ותוך דקה בערך עצר לנו אדם נחמד שהדרך איתו עברה מהר ובצורה נעימה - הוא התעניין בטיולי הלקטים, והתברר שיש לו ולטלי מכרים משותפים. הוא הוריד אותנו בראש פינה, שם תפסנו טרמפ לכרמיאל. הרגשתי שהצלחנו (טלי ואני) לזעזע אותו שוב ושוב כשמה שהיה לו הכי קשה זו הידיעה שאשה יוצאת לבד לטיול של 6 ימים (ללא בן זוג וילדים) - היה נראה שהוא ממש מזועזע מזה. ומה שחששתי זה שהוא הסיר את העניים מהכביש לכמה שניות ארוכות כל פעם שנוסף עוד מידע לגבי הטיול ואפילו לא הספקנו לספר לו שזה טיול ליקוט. במידה מסוימת היה "נחמד" לזעזע אותו, אך הרגשתי גם עצב - על גישה אטומה על חוסר פתיחות חוסר קבלה ואיפשור. ולכן גם הרגשתי שמחה גדולה על החוויה הנפלאה ממנה הגעתי - הימצאות בחברת אנשים פתוחים, מאפשרים, מקבלים, אנשים יפים וטובים. חזרתי מהטיול עם רוגע וביטחון, עם הרגשה שמלווה אותי כמה ימים אח"כ של התנועעות בקצב הטבע, ברוגע ושלווה, ניהנית מכל רגע, עם סבלנות." נועה: "אני קוראת ונזכרת בטיול ובתחושות והלב שלי מתרחב. זה היה טיול עוצמתי מאוד עבורי. מלא טוב. נשים טובות, אוכל טעים ומזין, מים זכים לשתיה ומים מרעננים לרחצה, אויר חם ומלטף, הרבה כוח, הרגשה של יחד הרגשה של ביטחון ושלווה. תחושות שקשה לתאר במילים, אתם בטח יודעים על מה אני מדברת :-)" מילה: "ריגשו אותי התמונות מטיול ההמשך. ברור לי שהטיול תמיד מתרחש ,כל רגע אנחנו בטיול. ובכל זאת יש חיות גדולה להיות שם. בשדה, באוויר הפתוח, בהליכה יחד בשביל או מחוצה לו בתרמיל ובפה מרוח תותים. רוצה לאמר תודה על הטיול שמרגיש רחוק כמו חלום טוב הנה המציאות הופכת לחלום מתמשך.. בצאתי פגשתי קיפוד מקפץ בין העלים והבוקר עלה נפרש במרחב. עוד ליקטתי שסק מעט באיילת השחר אבל בתחושה אחרת, של אין זמן, של עצמי. ושיש להיות יותר במיקוד של יעד להגיע אליו. אכן הגעתי בזמן למימד אחר. ובעזרת חסדים אפילו נחתי בדרך. הגעתי אל כתלי בית ספר הילדים קיבלו הנחייה לכתוב חיבור 6 שורות על מפגש עם חיה אחת ודיאלוג אחד של שאלה ותשובה בינהם. הפליא אותי שהם שיתפו פעולה ואף הקריאו חיבוריהם עם המון דמיון והומור טבול בפשטות. נדמה לי שקבלתי השראה רבה ליזום ולהפעיל מהלילה האחרון בו קבלנו ונתנו דרור ליצירתיות בחשכה ולצחוק . ליווי בשירה לאורך הדרך גרם לי לראות כמה כולנו עשירים ושופעים ודומים . כשקראתי את המכתבים שלכם נזכרתי בחשיבות הצל והמנוחה בצל העץ שמזין אותנו באהבה של ילדים קטנים, של קופיפים. אולי היעד הבא הוא העץ עליו ניפגש וזהו. תודה על המגע ועל שהתאפשר להביט בעיניים. לגלות עולמות של אהבה רוך ושמחה. להתראות עוד נשיקות עסיסיות." לקטית פלונית: ".. בסוף הטיול, בשיחת הסיכום בין התותים, ממש הרגשתי שאנחנו חבורה. הרגשת נוחות ואהבה עם כל אחד לחוד ועם כולם ביחד. היתה לי הרגשה מאוד טובה בסוף הטיול. .. מאוד חששתי להירשם לטיול. הפחד לא היה מקושי בטיול אלא מקושי לחזור ממנו. הטיול מאוד שונה מהחיים שלי, במיוחד בתקופה האחרונה. לא תמיד קל לי עם הכיוון החדש של החיים שלי וחשבתי שהטיול יכול רק להפריע. להזכיר לי מה באמת חשוב לי בחיים, שאולי כדאי לחיות אותם ללא פחד. שאולי כדאי ללכת אחרי הלב שלי... למרות שזה לא בטוח. נראה לי שעם המחשבה הזאת ברקע אולי ניסיתי לא ממש להיכנס לטיול. שיהיה טוב, אבל לא משמעותי מדי. ולמרות זאת לאט לאט כן נכנסתי לטיול ונקשרתי לאנשים והרגשתי שייכת והרגשתי שטוב לי. החזרה למשפחה היתה מאוד כייפית. החזרה לעבודה היתה קשה מאוד. בחצי היום הראשון חשבתי - הי - דווקא בסדר לי! אבל אחרי חצי יום נהיה בלתי נסבל. ועד עכשיו יותר קשה לי מאשר לפני הטיול. טלי: "הבקרים בהם נשמעת נהימתו השורקת בין התריסים, מבטיחים ימים יבשים וקשים, של קוצר-רוח ואי-נחת. כמי שחיה בקצה המצוק, יודעת לצפות את הימים בהם יבוא הרוח, ויגרום לי להסתגר בדלת אמותיי. מכירה את השעות ביום, בהן הוא מתעקש להתמיד ולבקר, אורח לא רצוי שכמותו, משאיר אותי למנות את הרגעים הארוכים, עד להסתלקותו... אבל היום, היום התמסרתי לרוח... יצאתי בדיוק בשעה היעודה.. עצמתי את עיניי, פרשתי זרועותיי, ונתתי לרוח לעשות בי כרצונו... לפרוע את שערי, להדוף את בגדיי, ללטף את עורי... כך פסעתי, כשחיוך דק על שפתיי, כנועה לחלוטין לרוח שנושא אותי... תוהה לאן יפתיע ויסחוף אותי... כל צעד - אושר צרוף! בשמלה לבנה (שבועות!), על הכביש המוביל ליציאה מן היישוב... אם היה בא מי מולי, היה נבהל בוודאי אל מול המראה ההזוי משהו... ככה, באמצע הכביש.. אבל היינו שם רק הרוח ואני.. עושים אהבה באין מפריע... כך חזרתי מן העבודה, בערב שבועות, מפוייסת ומחוייכת, כמי שבאה מאהבה... מה הקשר לטיול הלקטים, שהוא ענייננו, תשאלו?! ובכן, בתור יצור מאוד חברתי, משחר נעוריי, אהבתי אנשים סביבי. תמיד הייתה בי הנטייה לאהוב, מכל הלב. גם את אלה שעל פניו, נראה שאין כל קשר בין עולמי לעולמם: ערסים מהשכונה (אחרי הכל – באר שבע, הא?!), 'קולים' מחבורת האופנוענים של ביה"ס, גניכטים (זה בשבילך, ניב!) מהצופים, פריקים שהכרתי בפסטיבל ערד האחרון (הכל תיוגים – לא רק שלי, ככה כולם יודעים על מה מדובר!), דוסים מבני-עקיבא שהתנדבו אתי במרכז הקליטה, אתיופים שרק הגיעו לארץ, בדואים מהמאהל הסמוך, דרוזים ששרתו אתי בצבא... אתם יכולים לתאר לעצמכם איך נראתה מסיבת יום ההולדת ה- 18 שלי?!... כל מילה הקשורה בפועל א.ה.ב. עברה אצלי את כל ההטיות האפשריות, בצירוף כל הואריאציות הסלנגיות, נוסח: "מתה על..", "חולה על...", "מחורפנת על...", "עושה לי את זה" וכדומה. אגב, לא מחייב שיהיו הקשרים רומנטיים דווקא. אני פשוט מתעקשת לאהוב. לא לחבב, לא להתיידד ולא להעריך... ל-א-הוב! כך בנעוריי, כך כל חיי. אני אוהבת. וכשאני אוהבת אני שם – לגמרי. משקיעה את כל כולי בקשר. הטיולים, הביאו אהבה חדשה לחיי. כמה וכמה אהבות גדולות אל חיי. אנשים, תובנות ותהליכים. ונוצרו היקשרויות וקמו ציפיות ... כל מה שאי-אילו אנשים יאמרו שממש לא כדאי... אבל אני הולכת עם כל הלב, עד הסוף, זוכרים?! מאוד מתחברת, מחד למה שניב אומר, על החשש כי הקשר יכול להתקיים בצורתו המרשימה כ"כ, רק בטיול, ומאידך, לדבריה של טלי, כי הקשר נשאר, אחר אבל קיים, גם כשהמרחק הפיזי גדול וממשי. האידיאל, כמובן, הוא שנגור במקום אחד, ולא נצטרך טיולים כדי ללקט יחד... (כבר היו לי אמירות לאחרונה בדבר "השבט שלי", אותה מסגרת קבוצתית אבודה, שהרגשתי שסוף-סוף מצאתי) האם האהבה תישאר בצורתה הפשוטה אך עוצמתית, גם אז?!" מאיה: ".. בטבריה ממש הרגשתי כמו צמח בר. בעודנו חולפים על פני חניות וקיוסקים אני תוהה "מה אלה השקיות פלסטיק המשונות האלה שאנשים קוראים להם אוכל? ולמה הם משלמים על זה כסף?" הכל נראה לי משונה כל כך ובמקביל הרגשתי תחושת שלווה והרמוניה. למחרת בבית התחלתי את היום בליקוטים מן הגינה וגם נשארו לי קצת אשכוליות ומלא תותים יבשים (שכל מי שטעם מהם התלהב לאללה) ועשיתי לעצמי ארוחות גורמה -נא (מצורפת תמונא) אני לא זוכרת אם באותו יום או למחרת הרגשתי תחושה על אפיסת כוחות, והכנתי לי המבורגר טבעול בפיתה ואז הרגשתי יותר טוב. חוצמזה התחלתי להנביט דברים וכאלה. בינתיים הולך די סבבה אפילו נראה לי שיש לי כמה מתכונים מגניבים להוסיף לאתר. בתחילת הטיול היה לי קצת מוזר להסתגל לאנרגיה הקבוצתית אבל בשלושה ימים האחרונים התחלתי להרגיש יותר תחושת אינטימיות משפחתית כזאת. שבט קטן. הסבב שיתוף שעשינו בלילה האחרון על ערימת הקש היה ממש נחמד (למרות שלא הייתי בהכרה מלאה בחלקו...) שמחתי לראות קצת יותר לעומק וקצת להבין יותר מאיפה כל אחד בא. נהנתי בטיול ולמדתי הרבה. אני שמחה על כל מי שהגיע וקצת יצא להכיר ולהתחבר אנשים טובים ויפים תודה לכם ותודה על השירים והשיתוף וההקשבה והנוכחות וההשראה" |
|
|
rewild reconnect חי בּוּר חיבוררשימת התפוצה פעם בשבוע-שבועיים אנו שולחים איגרת על הטיולים ושלל נושאים רלוונטיים הטיולים שהיו תמונות, תפריטים, ורשמים מטיולים קודמים לקטים TV סרטונים לבהייה חופשית קלת מצפון מלקטים מילים שירים ממקום של חזון בנוגע לקירבה אמיתית עם הטבע. כתבו עלינו מבלוגים ועד ערוץ 2  |
לקטים מטיילים במצפון נקי - צעד ראשון בגן עדן |