24-26 באפריל 2009 טיול 2 לילות, שישי בבוקר עד ראשון בערב.
ב-25 באפריל כל שנה הפינגווינים מתחילים להצפין מאנטרטיקה המחשיכה לאזור עם יותר שעות אור - זהו יום הפינגווין העולמי.

גם אנחנו הלכנו צפונה.. ללבנון כמעט - הפעם התחלנו בחניון קריית שמונה על יד הנחל, דרך החצבני והדן ומערות למאחורי קיבוץ דפנה. (ובאופן "מתואם" בטיול הבא ב-14 במאי אנו נפרדים מדפנה).

התפריט שלנו:
[הקליקו כאן תמונות מרהיבות מהטיול כאן] (ה12 למטה רק מדגם מצומצם ולא מייצג..)



שלל שיתופים שעלו לאחר הטיול:

אסף: "הטיול היה מקסים ומאד נהנתי. אני רוצה להודות..מקרב לב על המיזם וכן לכולכם על חברתכם שנעמה לי מאד. .. אני מתקשה להאמין שהאנושות "תחזור אחורה" והמרכאות בכוונה, מפני שבהרי ההימאליה הודו, לאו דוקא ראיתי מדינה נחשלת, אלא מדינה פחות מתועשת עם אנשים הקרובים יותר לטבע ומאושרים יותר..."
מיטל: "לקטים אהובים.. הייתה לי חוויה מאוד טובה מהמסע הזה. אני קצת עייפה משינוי האכילה וקצת רגישה יותר, קצת מבולבלת ולא מרוכזת אך ליבי שמח ולמזלי אני גרה באיזור והיה לי כיף ללמוד על המקומות האלה.  היום חזרתי מטיול לקטות לבניאס מכפר סאלד יחד עם בן זוגי והוא ממש זרם איתי טעמנו כל מה שראינו בדרך וזכרתי . הטיול היה מתנה גדולה בשבילי.."
ירון: "היה כל כך כיף וכל כך חבל שכבר נגמר..."
נועה: "חזרתי הביתה מלאה לחלוטין. לשמחתי תחושת המלאות, הפיזית והנפשית, לא חלפה לה עדיין ואני עודני מאושרת ומאוהבת בעולם, כפי שהייתי מאחלת לכל יצור חי להיות. אני מרגישה שהשלום עם עצמי שאני מחפשת תמיד, פשוט שוכן כאן בתוכי כעת. אין לחץ או דאגות, הכל כבר כאן, ... האושר הוא בפנים. תודה לכולכם על המפגש המדהים הזה שעוד ילווה אותי שבועות וחודשים רבים. היה לי העונג והכבוד להכיר אתכם כולכם, ואני מקווה שעוד ניפגש. בינתיים, אני בעיקר מנסה לקדם את נושא התזונה החיה בחיפה, כפי שכבר ציינתי בפניכם בטיול. ממש היום או מחר תקבלו כולכם את ההזמנה לחפלק הראשון בסדרה ומי שיהיה באזור מאוד נשמח אם יגיע. החוויה הזו הייתה בדיוק מה שהייתי צריכה ובזמן המושלם. רציתי ללכת לעיסוי כבר כמה זמן.. טיול אחד ואין לי יותר בעיות:) איזה יופי.."
תום: "הדרך חזרה הייתה די קיצונית בעבורי, מהבחינה הנפשית. זה היה מעבר מאוד חד ואפילו דראמטי מעולם שזז בקצב העצים והצמחים לעולם שזז בקצב האוטובוסים והמכוניות. רציתי עוד קצת אבל קיבלתי את זה שזה נגמר. .. למחרת כשקמתי הייתי מאוד רגוע ושליו ומלא בשמחת חיים. המקרר שלי זמזם מין צליל נמוך ששימש לי כנקודת עוגב עלייה אלתרתי מנגינות. אתמול מצאתי את עצמי מראה גילויי חיבה ומגע כלפיי אחותי בצורה מאוד טבעית ונינוחה. אומנם תמיד היו גילויי חיבה ומגע ביני לבינה אולם מצדי תמיד היה חוסר נינוחות בתחום הזה - עכשיו אני פשוט מחזיק לה את היד. כמו כן, מצאתי את עצמי אתמול מחליט ללכת יחף כשהוצאתי את הכלב בבוקר ומאוד נהניתי מזה. בלילה יצאתי לפארק הקטן שיש לי קרוב לביתי, גם כן יחף, והתהלכתי על החול ועל הדשא ועל האבנים ועל הקוצים ועל האספלט - אפילו נשכבתי על האדמה ו"קראתי בה".
אני מזדהה עם תחושת האושר שכתבת עליה, נועה, ואני מרגיש עדיין מלא אהבה ואפילו קצת לא בטוח מה לעשות עם זה.."
ליאור: "עדיין קיימת בי תחושה מאוד גדולה של מלאות וחיות וגם מאוד מתחברת לעצמאות הזו שעופר דיבר עליה ועם כל זה גם קצת בדידות וטיפה עצב על זה שאתם לא כאן. כשקמנו בבוקר היכתה בנו המציאות, מליון דברים שצריך לעשות, מליון דברים שהיינו אמורים לעשות, אנשים כועסים על זה שנעלמנו, עבודה, לימודים, משפחה
אני מודה לכם בכל ליבי על מה שאתם ואיך שהייתם. הרוך והקלות שהייתה בנינו אפשרה לי להפתח באמת בלי מגננות ...
אלא הם התובנות והחלטות שלי לעת עתה לקראת עוד צעד בגן עדן- הבנתי שאני אוהבת לאהוב ושנתינה זה באמת האושר הכי גדול, שלפחות עד החתונה אני לא אוכלת מוצרי חלב וסוכר מעובד, שאני הולכת להקל על עצמי בכל הנוגע לביקורת עצמית, גם הבנתי קצת יותר מה היעוד שלי אבל אני עדיין לא יכולה להגיד את זה במילים זה יותר עניין של תחושה. הבוקר האחרון ממשיך להיות איתי באופן הכי חזק, היינו כל כך יפים... איך שהאור הרך נשבר בצורות על איברי גוף ופנים מנומנמות, הזרם של המים הקרירים,הצלילים, הליטופים, הריקוד. שוב תודה על שהייתם כאלה מקסימים. מחכה כבר לראות אותכם שוב"