טיול 2 לילות - מיום חמישי עד שבת - 19 עד 21 למרץ, 2009. (חלק באו לילה קודם ו\או נשארו עוד לילה בסוף..).
הטיול התחיל בבת שלמה הישנה והסתיים מזרחית לכרכור.
ה-21 למרץ זהו יום בעד חיסול אפלייה גזענית ויום זכויות האדם בדרום אפריקה תוך ציון היום בו התרחש טבח שארפוויל בשנת 1960.
(התמונות בהמשך...)
התפריט שלנו הפעם היה:
פרחים: גדילן, חלמית, כליל החורש, רקפת, נזמית לופתת, חרדל צהוב ולבן (אולי זה היה צנון), לשון הפר ועירית, טופח, בקיה...
פירות: סברס, חרובים, זיתים, שיזף, פירות הדר, אבוקדו, תותי עץ צעירים.
גבעולים: אספרגוס, גדילן, חוח, חרצית, גזר
עלים: גדילן, חרדל, חרצית, גזר, כוכבית, סרפד, חוטמית, חומעה, לחך, חסת המצפן
אגוזים וזרעים ושורשים: פקאן, צנובר, גזר שקד מר(ציפן) ושקד מתוק.כמה רשמים מהטיול:"...הטיול הזה יחד עם המסר שאני לקחתי ממנו - 'זרום עם החיים, לא צריך
לתכנן, לא צריך לשאוף, הכל יגיע מהעולם' - נספג לתוכי השבוע הזה. השבוע
הרגשתי שאני לא צריך את כל מה שאני חושב שאני רוצה. אני לא מתכוון לרמה
החומרית, אלא לשאיפות ודברים שהגדרתי עד כה שאני רוצה לממש, וזמן רב אני
חי עם התסכול ותחושת חסר, כי עוד לא מימשתי אותם. לפעמים התסכול והחסר הזה
תופס אצלי הרבה יותר מקום ביחס למה שיש לי, ווואו, כמה יש! כמה יש בעולם,
וכמה יש לי. אז אני לא בהיי ברגע זה, אבל הימים כיפים לי. הרפיתי ממאמצים
שהשקעתי בהרבה פרוייקטים, ואני מגלה שסך הכל מאד נעים לי."
"...מסתכלת בתמונות המקסימות האלו ומתפעלת- איזה יפים אנחנו ... הטבע כל כך מוסיף לתפאורה שלנו, כל כך חלק מאיתנו. רק בתפאורה הזו אנחנו יכולים להיות כל כך יפים כל כך טבעיים כל כך פשוטים ... קורה לי לפעמים שמרוב שאני נמצאת בסיטואציה מסויימת אני לא שמה לב כמה יפה היא כמה טוב להיות וכשאני "יוצאת מעצמי" ומסתכלת מהצד אני מבחינה בכל הטוב והיופי שעוטף אותי. זה מה שהתמונות עושות לי :) ... אין ספק שגיליתי שאני ואנחנו אוכלים הרבה מעבר למה שהגוף שלנו צריך מבחינת נפח המזון. תודה לכולכם על היותכם, על הנתינה, הפתיחות והרגישות. היה כייף לפגוש, לראות לחוש..."
"... עד עכשיו לא חזרתי לשתות קפה ולא נגעתי בלחם או בצקים. אני אוכלת הרבה הרבה פחות ממקודם ומרגישה יותר טוב, מכל הבחינות. ... ועדיין אני רואה את פיסת הקרקע עליה הסתכלנו בתחילה – עולם ומלואו של חיים - חרקים ורמשים וזוחלים מהמוני מינים והעקרב השחור הקטן והפרחים היפים שניבטים מכל עבר והמטעים ושיפולי הגבעות והצבעים.... והרי הכל נמצא כבר שם, הכל נמצא כבר כאן..."
תמנע מספרת: "... הייתה חוויה ממש כיפית להתחבר ולהיות איתכם במסע הזה. אני לא מרגישה שזה שינה לי את החיים, אבל בהחלט היה צעד משמעותי בדרך. אני חזרתי היום לתזונה רגילה שלי, (לא, לא אכלתי שווארמה ישר כשהגענו לבנימינה) די לאט לאט, אבל ממש מרגישה איך היא לא טובה לי, אני כבדה יותר, והבטן לא מרוצה. טוב שאחוש את זה קצת, כדי שבאמת אאמין ואבין מה טובה לגוף שלי. ההרגשה היא שחושי האכילה שלי התחדדו. יש דברי םשאני אכולת וישר נעשית סמוקה, יש דברים שאני אכולת ומרגיעים אותי (במובן הטוב, לא כמו קפה..), יש דברים שישר אני מרגישה שאתחרט עילהם אחר כך. אז אני מנסה להתכוונן ולהבין אותם יותר. מאוד קורץ לי לאכול מונו עכשיו. לאכול מלא תפוחים, או מלא אבוקדו, או תפוזים. , תחושות שחדשות לי, וקשה להאמין שזה באמת קורה לי. בדרך לעבודה והאמת שגם בעבודה יש מלא שקדיות, איך מכינים מרציפן שוב? ... מצפה להצטרף לטיול נוסף ולהמשיך את המסע המעניין הזה...."
".... לטיול אין באמת סוף ברור, נראה לי שהוא ממשיך אצל כל אחד מאיתנו באיזשהו אופן... אחרי שנפרדנו ... הלכנו לכיוון פרדס חנה, ובקיבוץ משמרות מצאנו טרמפ שהביא אותי עד פתח הבית! הקסם המשיך! למחרת, להפתעתי הגוף שלי רצה להמשיך באותה התזונה ובאמת המשכתי לאכול נא לעוד יומיים, ועד עכשיו אני משתדלת, זה מה שהכי נעים לי. אני מרגישה מצוין, ומקווה שגם אתם הושפעתם לטובה מהטיול. היה לי כיף לטייל שכולכם מסביבי, אפילו מבחינה אנרגטית (באמת!). תודה לכולכם."
יוסי משתף: ".... הטיול היה כמו להאזין לטעום להריח ולראות לחוות ולחיות לזרום ולהסחף לתוך מוסיקה נפלאה במקום רפסודיה בכחול של גרשווין זאת הייתה מוסיקה עלומת שם בניצוחם של אמא אדמה ואבא טבע ואנחנו בהחלט לקחנו חלק אז יאללה בכיף"
Johanna: "..and you, the people from the “lakatim”! I have never met people before who not only accepted me completely the way I am and with all my inner restrictions, inabilities and fears, but also kept conveying this fact to me with an emphatic and undeviating insistence which actually made me pause and opened my eyes to something I hadn’t seen before. I still have to struggle a lot not to fall back into old patterns of behaviour, but I also feel a far stronger will to resist this than before I went to Israel. I want to live the one and individual life which is “right” for me, to be able say “no” when it is necessary, to trust in love and to find the one gap in this world where I can find my place. ...I also really feel that I have obtained a new view on nutrition through this trip. I feel a much stronger desire for uncooked food than before and also a reduced need for bread and “compensatory” vegan food such as soy. I’m ever realizing the strong connection between my emotional state and my way of eating – I think the most important connective here is trust. I miss the Israeli food a lot – most of what you can pick from the trees there is only available in shops here and very expensive. But I’ve already got intrigued by the “Flora of Israel” website and I’ll also try to find out more about the food Germany’s nature has to offer. It makes me smile whenever I remember Ofek’s recommendation on the lakatim preparation website: “If you’re hungry, eat more fruit”... it does work!
There are two things of the trip which are imprinted most strongly on my mind. The first is my conversation with Ido .. the most unusual and sensitive conversation I’ve ever had - .. The second is [when] we told one another what we think about each other. It proved true to me what Ofek said, that what we fear most of telling the other person is probably what would be most important for him/her to hear – so thanks a lot to those who had the courage to give me the most honest statements!.. I will never forget you and will always feel part of our very special group of people."
