טיול 2 לילות - מיום חמישי עד שבת - 10 עד 12 לאוקטובר, 2008.
הטיול התחיל בגשר נחל הקיבוצים והסתיים מזרחית לעין הנציב.
יום היציאה מהארון הלאומי נחגג כל שנה ב-11 לאוקטובר.
(התמונות בהמשך..)
התפריט שלנו הפעם היה:
פירות: כל מיני תמרים, רימונים, זיתים, אשכוליות, פומלות, דום השיח, דום העץ, אבוקדו ולימון.
עלים: חוביזה, כף אווז האשפות, גדילן, חרצית, לחך,חרדל לבן, רגילת הגינה.
זרעים, אגוזים, שורשים וכל השאר..: גזר מיובש, חרדל, פקאן, סרפד כדורי.
רשמים מובחרים מהלקטים:- ארדן כותב בפירוט בבלוג שלו - ".. הגענו לצומת שכוחת-אל .. הנחל המקסים מפכה מים טהורים- מים שבהם ארחוץ שוב, ושוב, במהלך שלושת הימים הבאים. החוויה הראשונית של הטבע, של הפרא, יחד עם המשאלה שלי- לרחוץ עירום במקור מים טבעי תתגשם שלוש או ארבע פעמים בטיול הזה. מזג האוויר לעומת זאת היה לרעתי. הובטח לי ימים קרירים ונעימים ובמקום זאת קיבלתי חמה יוקדת. ... זו אופרה, אופרה של צבעים, טעמים וריחות. זו לא האופרה של הבית שלי- בביתי אני נהנה מדברים אחרים, אפלים ודקאדנטיים. כאן יש רק אור, ורעמה זהובה של עשבי קיץ החובקת את הגבעות. ... אבל יש אוצרות בחביון הזהב- אשכוליות אדומות על העץ, מרירות מתוקות והופכות מתוקות יותר כשהזמן נע- פומליות דם שהפכו ממכרות: בשרן הנוקשה ממחסור במים לא פגם בטעמן שהיה סוכר. הדקלים סיפקו לי דבש מסוג אחר, זהב חום. .. גופי טוהר שוב ושוב, ולמרות געגועי לבשר, הטיול ואנשים שכל אחד מהם אדם יקר, היה נפלא.
זה היה כאילו המים ניגנו לי מנגינה חדה וענוגה- הקור הצלול שלהם עטף את גוף המכשפה החיוור שלי בכוח ואהבה אין סופית. יצורי אבן מיסתוריים מכוסים אצות, מקלות בצורת דרקונים שאנבל בחרה לשמור, הרים וזרמים של אושר, הכל קורן בלחשי הנומו ששומרים על צורת היקום ופעימת הלב של אימא אדמה. חוויה ישירה של כל זה. וגופי ומאוויי סופקו. אין רעב, כאב או חוסר נוחות. הקבוצה הייתה אינטימית מאוד. אני שלא הורגלתי במירוץ המטורף של העולם החיצוני ולקחתי על עצמי אך ורק את העומס של לימודי אקדמיה, לא באמת יודע איך זה לחוות את ההקלה הנפלאה שאני רואה בתודעת אנשים אחרים בזמן שהם יוצאים מן המירוץ המדובר, אבל בכך אני מחובר יותר לשלווה הבראשיתית.
בלילות בשינה על החציר והבושם שהטל מפזר ממנו, אפילו ליתושים יש מה ללמד אותי: בלילה השני, שום לחש הגנה מתקדם או אפילו תחליבי צינטרונלה לא הגנו על עורי. הלחשים שלי עבדו בדיוק דקה שלמה, לפני שהיתושים ניפצו אותם וניזונו על דמי. חמישה מהם נהרגו בתהליך- אבל הם המשיכו להגיע. מלבד אנבל כולם נאכלו באותו לילה. ואז זה הכה בי: זו הסביבה הטבעית של היתושים- לא שלי, אני רק מבקר שם- והקסם של היתושים בסביבה שלהם- חזק משלי. זה מזכיר לי סיפור על לאו-טסה. לאו-טסה הפילוסוף הגדול של הטאו ציווה שבממלכתו אדם צריך להרוג שני יתושים ביום. לאחר מספר חודשים קרפדות בכל הממלכה החלו למות ולהבאיש את האוויר. ככה לאו טסה למד למעשה, שלכל בעל חיים יש משמעות, חשיבות וכוח. גם יתושה זעירה ורעבה שצריכה למלא את בטנה בדם חם כדי ללדת צאצאים.
אבל העיקר? העיקר זה האנשים. כבר בטיול הזה מתוך 21 אנשים ארבעה היו חברים קרובים. דווקא איתם האינטראקציה הייתה פחותה יחסית- רציתי להכיר וללמוד אנשים אחרים מהסצינה האלטרנטיבית. ולמדתי, ולימדתי- וקיבלתי פידבקים מאוד חיוביים. לפני שיצאתי לטיול הסביבה שלי הייתה מורעלת- אני ואימא שלי הגענו למקום רע בשיחות השבועיות שלנו, אנשים שהחשבתי לחברים התחילו לדבר נגדי בכל מיני מקומות- הרגשתי כמו דג זהב בקערת בדולח ללא החלפת מים או מכשיר בועות. הסביבה נעשתה רעילה לי- אפילו עורי המושלם התחיל לפתח פצעונים וחיספוסים מוזרים. כשהטבע מתרחק ממני אני מתקרב לטבע. הטיול סגר מעגל. היו לי שיחות מעלפות עם אנשים רבים והביטחון העצמי שלי התחזק. אני מגיע למקום הנכון שלי.
מחר יומו של הורוס, אש, אדמה אוויר ומים: איזון מחודש. זה מתאים שהטיול מתאים לפני כן. מחר גם הירח המלא, ירח סוסים- ארחוץ באורו, אתמלא בכוחו, אוריד אותו מהשמים ואהפוך לאלהי.
מצאתי כנף שלדג יפיפה- כחולה זוהרת מחוברת לעצמות. .. ברוכים תהיו כולכם- אימא טבע וכל אוהביה... " - טלי מתגעגעת: "ירח של ערב חג...אותו ירח שחלקנו לפני
יומיים, רק שעכשיו הוא מלא ועגול... חגיגי משהו... לא כ"כ מאוחר, אבל כולם
כבר ישנים (בסוכה, ומה?)... יוצאת אל החושך המלטף, לעורי גופיה דקה... קר
לי, אבל נעים...! מחבקת את עצמי ומביטה למעלה אל העננים המתחשרים, חולפים
על פני הירח ומסתירים אותו חליפות... מקהלת צרצרים מופלאה ובלתי נלאית,
להקת תנים אי-שם וכלבי המושב המשיבים בסדרת נביחות רועשת.. ושוב שקט...
אוהבת את הלילה בחוץ!... מחייכת לעצמי, גופי מלא שלווה גדולה... כמו שלא ידע מזמן...
אז
היינו, יוסי ואני, האחרונים לעזוב את עין-הנצי"ב, בבית-שאן עוד הספקתי
לנופף לשלום מרחוק למריאנה וארדן שחיכו לאוטובוס והטרמפים רצו לי... תוך
שעה ורבע הייתי בבית!
זה היה חד מידי! בדרך הביתה, עצרתי בצרכנייה וקניתי מלאן פירות וירקות ... שיהיה!
למחרת,
שוטטתי בגינות של חברים ושכנים וליקטתי לי מלא עלים.. כולם שמחים בשבילי,
אומרים שאני זורחת.. ושרזיתי (שני ק"ג – האמת! ולכי תשכנעי, שממש לא רעבת
לשם כך! נהפוך הוא!)! גם שכנתי התזונאית הספקנית בדרך כלל, נתנה את ברכתה!
הבטחתי שכשיהיו תמונות, אקרא להם..
ביומיים האחרונים פותחת את הבוקר
ברסק ירוק ומשובח, קצת עלים וקצת פירות במשך היום ו.. היה לי קשה לוותר על
המרק של ערב החג, אבל גם זה יבוא, אולי, בהמשך (ומה עם הקפה, ציון?!)...
עמי הפתיע והנביט אי-אילו קטניות, בשביל לנשנש והילדים מתלהבים להצטרף
לטיול הבא (אפילו ארבל, ילד הפחמימות שלי!)..
פתאום כל עלה ופרח
מדברים אליי.. יש לי צורך עז להריח ולטעום מכל דבר... זה ממש משעשע... הרי
הצמחים האלה היו פה תמיד... אבל עכשיו אני גם רואה אותם!
ו..כן,
הריחוף הזה, שהתחיל בטיול, מלווה אותי באווירת החג... שום דבר ואף אחד לא
מצליחים להוריד לי את החיוך מהפרצוף... שרה לי עם הרדיו שירים ישנים
(וחושבת עלייך, נעמי!), רוקדת במטבח, משתוללת עם הילדים על המזרונים
ומחבקת את כל הנקרה בדרכי.. איזה כיף! (איך קרה, שמכל החיבוקיאדה
ההיסטרית, לא נותרה ולו תמונה אחת למזכרת?!)
תודה לכם, אנשים טובים, שהייתם באמצע הדרך... שהייתם הדרך עצמה!
תודה על אושר גדול, בן בלי-גיל, על החיבוקים וההכלה, על החיוכים והשיתוף...
תודה
אופק, על ההזדמנות, על האפשרות, על הכוחות והסבלנות הבלתי-נדלים, על אהבת
האמת שלך, שאתה חולק עימנו ו... אני מאמינה לך (למרות שעוד תצטרך לעבוד על
זה!...)! - נועה: ".. הטיול היה עבורי חוויה מיוחדת וטובה. מזג האויר היה נעים האוכל היה בשפע. החברה היתה נעימה ומעשירה. ובעיקר הרגשתי טוב בגופי ובנפשי. היה בי שקט מבורך. הרחצות במים היו מענגות ומשחררות והשמש ליטפה וחיממה אותי..."
- ילי: ".. לי יש עדיין טעם מתוק בפה (מהתמרים...) טיול היה לי חוויה מאוד מיוחדת, גם המזון וגם החברה (-: אני באה לטיול הבא..."
- אסף רוז ז"ל
כתב אחרי הטיול: "אנשים יקרים, איזה כיף לראות את התמונות ולהזכר... זה
אכן התרחש, הטיול הזה, ועכשיו אני מול מחשב, אחרי מספיק זמן לעכל את
ההתרחשויות.
היה לי מאד נעים לחוות את החיבור הזה יחד אתכם. שונה מעט מהמציאות היומיומית שלי, ומאד מאד שונה ממה שקורה כשמבקרים את המשפחה, כמו עכשיו. :)
מדהים כמה קל לנוע בין כמויות משתנות של מזון הנדחס אל הקיבה :) אני עובר
עכשיו תקופה מעניינת והרבה דברים חדשים מתגלים. הזמן פועל את פעולתו
המיטיבה. התשובות הולכות ומתגלות.
לא אבוא לטיול הקרוב, אבל אני בטוח שאגיע למפגשים נוספים בעתיד.
וכמובן שאם מתחשק לכם לבוא לבקר, אתם מוזמנים בכיף גדול, ביתי הצנוע בכפר יהושע פתוח. שיהיה חג שמח, ונתראה :) - אסף" - מירב כותבת מהעמק בו טיילנו: "מתגעגעת בגשם. אתמול הספקתי ללקט לפני השיטפון פומליות אדומות שנפלו ותמרים יבשים ולחים בכמות שתספיק לי לכל השנה, בדיוק מהיכן שאספנו וגם חובזה בייבי וריג'לה.... הגשם שהתחיל בצהריים מבורך והעמק לרגע וונציה. בטח עוד שבוע כבר יהיו ירוקים בייבי שווים ובכלל מי שקרא לעמק "פיתחו של גן- עדן" בטח ראה אותו בחורף. אתם מוזמנים לחויית שיחזור- ליקוט. חיבוקים."
|
