חוה"מ סוכות - משישי עד ראשון או שלישי - 28 לספטמבר עד ה-2 לאוקטובר - 2007
מקריית שמונה לבוסתנים במעלה הגולן למרגלות החרמון. (להלן הדיון לאחר הטיול - בפורמט של הפורום בו התארחנו אז) {*חלום א* (2007-10-02T16:31:03): היה פשוט גדול, אם הייתי בא עם ציפיות אז הטיול היה עולה עליהן בהרבה. זוהי טעימה על קצה קצהו של המזלג עבורי. אני אשמח להגיע לטיולים הבאים ולאמן את עצמי עוד ועוד כמלקט. } {*הדר* (2007-10-05T11:26:15): היה תענוג כל רגע. היה מרפא, מלמד פנימה והחוצה. ידעתי שיהיה כיף ומגניב, וידעתי שאפגוש באנשים טובים. היו לי ציפיות שהיו ברורות מאליהן, והטיול עלה על הציפיות שלי. הרגשתי בבית יותר מכל בית שהייתי בו בתקופה האחרונה. השחור של הפקאנים עדיין על הידיים שלי.. אני כנראה לא רוצה לשחרר לגמרי. התחושה של ההתכרבלות על הקרקע עדיין נמצאת בגוף. הריח של האדמה, או השרף לפעמים עולה בי ומעורר געגוע לאמא. לא תיארתי לעצמי שנאכל כלכך הרבה. אני בטוחה שלטיול הבא אשאר לכל הימים. זו היתה טעימה מתוקה ביותר של טבעיות, פשטות וחווית הרגע שאני בחיי משתדלת לחוות כמה שיותר. תודה לכולם. תודה לכל אחד באופן אישי. תודה לרום, לין ומומו המהממות, אני מעריצה אתכן ולומדת המון. תודה לאופק שאיפשר את כל זה. שאיפשר את המפגש החווייה, הלמידה, ההתבוננות, התהליכים ושפשוט היה שם. תודה... עולים זכרונות מדי פעם מהטיול, לפעמים זה מתקשר לסיטואציה שאני נמצאת בה, לפעמים סתם עולה זיכרון, ואני כל הזמן לומדת. ואני בטוחה שאמשיך. העיניים מחפשות אחר דברים ללקט, אפילו בעיר כמו ראשון... באהבה הדר } {*פלוני* (2007-10-05T23:20:31): איזה כיף היה לכם :-) היכן ליקטתם מים לשתייה במהלך הטיול ? } {*אוכל כל* (2007-10-06T06:08:22): מה אכלתם? ספרו על הדברים המענינים } {*אופק* (2007-10-06T10:47:57): =התפריט שלנו בטיול= בסה"כ די דומה למה שהיה ב-לקטים מטיילים בגולן 22 יום קיץ 2007, רק הפעם הטעם החמוץ הרבה יותר דומיננטי - פטל, רימונים, אוזרר. דווקא היה די חסר הטעם החמוץ בטיול שעבר והפעם מאד נהנתי ממנו. *פירות* פטל רימונים ענבים וצימוקים סברס שיזף מצוי שיזף השיח תאנים (מיובשות וטריות) חרובים שזיפים אוזררים שכחה ופיאה: שזיפים, ענבים. *עלים ירוקים* כרפס הביצות גרגר הנחלים נענע בר חומעה רגילת הגינה חלמית -חוביזה עלי פטל חמציץ גדילן ירבוז שרוע ירבוז מופשל *אגוזים וגרעינים* אלה א"י (הפירות הירוקים) צנוברים אגוזי מלך שיזף השיח (מפצחים את הגרעין) שיזף העץ (מפצחים את הגרעין) זיתים (מפצחים) חרדל ינבוט גרעינים של תאנים\רימונים\סברסים\ענבים שכחה ופיאה: פקאנים *מה שנשאר* חרחבינה מכחילה - שורשים שומר - פרחים שעורת הבולבוסים - בולבוסים.. וכרגיל ולא ממש בכוונה - תולעים וחרקים וביציהם והפרשותיהם.. ואדמה וחול.. } {*תמר* (2007-10-07T17:38:16): היי-היי לכולם. היכן יתפרסם מידע על תאריך הטיול הבא, כך שנוכל אף אנו להצטרף? תודה } {*מירב דן* (2007-10-08T19:11:14): *ראיתי את הירח עולה מעל החרמון.* גדול וצהוב. כמעט עגול לחלוטין. מדהים. זה היה בלילה השני. כבר הספקנו כולנו 'לנקות' את השטח הקוצני שהגענו אליו,דקות לפני החשכה. עבודת צוות של כולנו והשטח המצומצם מתחת לעץ הדומים נוקה. נפרשו השק"שים החלפנו לפיג'מות (-: ואנחנו קרובים - קרובים. השק"שים צפופים, והלב פתוח. הכרנו רק אתמול, אבל הקירבה אמיתית, מחבקת. כול אחד מספר קצת סיפורים ובדיות מעברו - כך התחיל המישחק. צריך לזהות את הסיפור האמיתי מבין הסיפורים השיקריים. אבל די מהר זה עבר לסיפורים אמיתיים בלבד, אבל כאלה שהם על גבול ה-לא יאומן. מרחוק אפשר להבחין באורות של הכפר ע'גר. אני שוכבת על השק"ש, הוא רך ונעים לי. הרוח מלטפת. לין שוכבת לידי ויונקת. תוך דקות היא נירדמת. פירות העץ נופלים עלי מידי פעם. והסיפורים ברקע מדהימים ומצחיקים. *את זה לא רואים בתמונות.* היה יופי. כי היו כל - כך הרבה רגעים חד פעמיים בלתי נשכחים. אפילו לראות מרחב שלם מלא חצבים פורחים. לא יאומן כמה זה מרהיב. ולגבי האוכל - איכשהו כמו מתת אלוהים, כול פעם הגיע הטעם המדויק שהייתי צריכה, ונותר לי רק להודות. עין פית - היה המקום האחרון שבו שהינו. משם לקחנו טרמפ לקרית-שמונה. המכונית מיהרה בכביש, ואנחנו היסתכלנו ימינה ושמאלה דרך החלונות. רואים את הנוף חולף במהירות, נאחזים בזיכרונות, ומשתאים להבין שאת כול הדרך הזו ממש עשינו בכוחותינו, מהתחנה המרכזית בקרית-שמונה. } {*חלום א* (2007-10-09T01:42:07): איזה תיאור נפלא מירב. גם אני ראיתי את אותו הירח, עלה בדיוק ב'עמק' שנוצר בהר בין שתי 'גבעות דומות במראה. בהליכה עם כל אלו שנכחו בטיול, בין אם התחברתי יותר לחלק מאשר לשאר, הרגשתי כאילו אנחנו שבט שנע יחד על פני האדמה. כולנו חולקים את הזמן והדרך ואת האוכל והחיים אחד עם השני. הייחוד של כל אדם והטבע שלו בהק בעיניי אל מול הרקע הנקי מהסחות הדעת של העיר. לדעת שעדיין אפשר לחיות ככה, ליזון באופן ישיר מהאדמה ולהרגיש מבורך בעשותי כך, זה מאוד מחזק עבורי. רק נקודה אחת :-9 אני, וגם דני מסתבר, חזרנו עם פריחה מגדרת שהתפשטה לנו בקבוצות בכל חלקי הגוף. נראה כמו ערב רב של עקיצות ולפני שזה התפשט הנחתי שפשוט משהו עקץ אותי. הרופאה אמרה שזה אבעבועות רוח ושלחה אותי לנוח בבית, אך אני מפקפק בהחלטה החפוזה שלה. זה לא מתנהג כמו אבעבועות רוח והפסיק לגרד ולהתפשט כבר ביום השלישי להופעה של זה. כמו כן לא היה לי חום. האם ייתכן שזו תגובה של הגוף למעבר החד לתזונא? או סתם איזה חרק שניצל את עצם העבודה שלא התקלחתי במשך שלושה ימים והחליט לסעוד על קשקשי עורי המת? יש למישהו מחשבות בעניין? } {*מירב דן* (2007-10-09T06:06:18): מסביב יקר לין עדין לא חלתה באבעבועות, כך שאים היתה המחלה בסביבה סביר שהיא היתה 'חוטפת'. מדובר הרי במחלת ילדות, שמתרחשת פעם אחת, אז נסה להיזכר בעבר, או: שאל את אמא. לפי התאור לא נישמע כמו אבעבועות, אבל סחה על הכס"תח של הרופאה. מה שכן דומה - הבנות נעקצו בצרורות, באזור הפנים והרגליים שהיו חשופים. עקיצות בומביליות,אימתניות ומגרדות. הנפיחות אכן ירדה אחרי 3 ימים בערך. ונותר ראש גלד כלומר נקודה חומה על כול עקיצה שהיתה, כמה ימים טובים. לא גרד אבל פגם ביופין. (-; } {*אופק* (2007-10-09T09:38:49): הדר, מירב, מסביב, תודה ששיתפתם, מאד נוגע ללב עבורי. חלום א - אפשר להבדיל בין פריחה לעקיצות. עקיצות מחרקים מסוימים (כמו יתושים) יהיו רק במקומות חשופים יותר, מחרקים אחרים (פרעושים נגיד) שנכנסים, יהיה אפשר לראות איזהשהו סדר בעקיצות - למשל 4 עקיצות מסודרות בשורה.. אם זה עקיצות או פריחה - אני ממליץ לקבל את זה - הם שניהם סימנים מובהקים לניקוי (כאשר אחד זה זרז חיצוני והשני פנימי). בנוגע לגירוד - יש דיון מעניין ב-למה כן לגרד. גם סוג של קבלה וזרימה. } {*מורינגה רותמית* (2007-10-09T10:14:39): פריחה מגדרת שהתפשטה לנו בקבוצות בכל חלקי הגוף טיפסתם על תאנים? אם כן, זה מאד יכול להיות מהחומרים שיש בעלים ובשרף שלהם } {*חלום א* (2007-10-09T11:09:00): העקיצות היו מסודרות באשכולות, גם בחלקים גלויים וגם במוסתרים של הגוף. זה נראה כמו עקיצות בומבליות שהנפיחות ורמת הגרוד שלהם ירדה גם אחרי שלושה ימים. בהתחלה חשבתי שנעקצתי, אבל כשה'עקיצות' המשיכו להופיע במשך יום וחצי אחרי חזרתי הביתה, כבר הבנתי שזה לא עקיצות. לא טיפסתי על תאנים וגם לא היו לי בעבועות בילדותי. תודה אופק, אני בהחלט מקבל אותן כניקוי(למרות שבשבוע שבו הייתי בבית אכלתי כל מני דברים לא הכי בריאים). אני גם חושב שכעת אני אכן אנצל את החודש שיש עד הטיול הבא כדי להרגיל את המערכת שלי בהדרגה לתזונא. באשר לשבוע חופש שהיה לי, נראה שהייתי צריך אותו. תודה לכל מי שהשיא עצה :-) } {*ניצן אמ* (2007-10-09T20:23:41): my eyes got filled with tears watching the children traveling with you, seeing you foraging what an incredible gift you are giving them I wish we were there with you... |L| } {*ז'ראר ד* (2007-10-13T03:53:43): And now, to something completely different… מבין כל הדברים היפים שניתן לומר על הטיול המקסים הזה, אני רוצה דווקא לפנות אל המהססים, החוששים להצטרף, לא כ"כ מהשיקולים הלוגיסטיים - כגון מה נאכל, מה נשתה, איפה נישן, מה עם שירותים – אלא לאלו החוששים שהם "לא מספיק" (אקולוגיים/ ניו אייג'יים/ רוחניים/ מחוברים לאבא קוסמוס ואמא אדמה או לעצמם)... אפרופו חיבור, לי היה מאד קשה הניתוק מהאינטרנט, ואחרי יומיים בטבע כבר התחלתי להריץ חיפושים עצבניים לכיוון של גוגל, בחיבור תודעתי אלחוטי ועל חושי ... אין אקולו מושלם (אקולו הוא הכינוי הצרפתי לאקולוגיים, מונח כללי וגורף לכל הווריאציות על הנושא). כי גם אם נחליט לחזור שני מיליון שנים אחורה באורחות החיים, עדיין יישאר הוויכוח האם ליקוט כולל ציד, ואם כן, באיזה קנה מידה: איסוף ביצים, ציפורים, מכרסמים קטנים (ארנבים...אח, זה לא כשר), האם מותר להתארגן עם אבני צור ולצוד חייה גדולה, לבשל אותה... וכשקר, להדליק אש, להתכסות בעורות של חיות שניצודו או לארוג בגדים... כבר קין והבל התעמתו בנושא. ואפרופו, מה צריכים לעשות ידידינו שומרי מצוות ושאר מסורות ישראל... על שלל רבניהם ופסיקותיהם: האם מותר ללקט בשבת? ואם צריך עבודת סכין, כמו בסברס, זה מותר? ולהוציא את הקוצים מהשפתיים עם פינצטה, זה פיקוח נפש? ואם גוי מכין לנו? ואולי הסברס פטור בזכות שמו הערבי, כך שחל עליו פטור הגוי... ומה עם לטייל ברמת הגולן, זה שטח כבוש או משוחרר (יש על זה דף שלם, לא התאפקתי (-; ). לראייה למורכבות טוהר האקולוגיה, אופק מתכנן את המסלול באמצעות תמונות הלויין של Google Earth (סליחה אופק על חשיפת סוד לא אקולו זה). שלא לדבר על בניית הידע באמצעות האינטרטנט... אכן זה לא מובן מאליו להיות אקולו. יחד עם זאת, למרות הניתוק הכואב מזרם הציטוטים מהנסד"ק והיורו/דולר, אחד ההיבטים המרכזיים שקסמו לי בטיול, זו הפשטות. גם בלוגיסטיקה, וגם בסך הכל ההתנהלות. חופש מהמאבקים והחרדות היומיומיים, כגון כסף ומעמד, מאבקי שליטה., שלעיתים נגררים גם בחופשות... הילדות נהנו ממרחב אינסופי והתנהלות עצמאית, למדו לזהות בעצמן את האוכל שלהן צומח, ואף לטפס אל הצמרות כדי להשיגו. והנוכחות העדינה של אופק, המדריך הדיסקרטי. הראה לנו שניתן להוליך קבוצה בטיול בלי "אוקיי חברה'! למה האחרונים תמיד בסוף? קדימה: כולם בשלשות סביב הצמח הזה. זהו הקשלגן המצוי, רב עונתי תלת פאזי האופייני לקו רוחב זה". כך שלסיכום, אין ממה לחשוש מ-"לא להיות מספיק", כי כולנו באותו מצב, בהבדלי ניואנסים דקים - מוסתרים ע"י שכבות הגנה ומלל מתחכמות. (תגיד אופק, אם אני מביא אייפוד, אבל עם מוזיקת ניו אייג', זה בסדר? יש את ההוא שרוקד עם לוויתנים, פול וויטר, או שמא זה היה פול אוסטר... כמה תמונות לווין אפשר לדחוס בדיסק 80 ג'יגה ...?) ועצה קטנה לדרך: נגד יתושים, כילה למי שיש, או שמן אתרי נוסח ציטרונלה. גם פנס קטן לא מזיק בלילה. וכן, מותר לצחצח שיניים בטיול לקטים. עם משחת שיניים, לא חייבים עם עלים. וגם ילדים אפשר. גם שיניים וגם פשוט להביא אותם. } {*תבשיל קדרה* (2007-10-13T07:43:19): מירב, ז'ראר, כיף לקרוא אתכם {@ ובכלל, זה דף מומלץ. > תוהה איך עושים את זה עם תינוק על הגב. < } {*אורי יורמן* (2007-10-13T11:03:13): ז'ראר ד, אחד הפוסטים הטובים שקראתי :-) } {*אופק* (2007-10-13T19:08:37): מירב, ז'ראר, כיף לקרוא אתכם יש אקולו שמצמצם את עצמו בעולם.. כל הזמן מחפש דרכים לא לעשות זה ולא לעשות זה.. ויש אקולו שנהנה מהחיים עושה מה שהוא רוצה ובגדול.. מבחוץ שניהם נראים אותו דבר.. אבל ההוויה אחרת.. בהחלט מתלבט לגבי השימוש במפות שטח ואמצעי אינטרנט לוויניים בשביל לוודא שהאזור הוא לא רק חקלאות משעממת.. לא בגלל שזה לא אקולו - אלא בשביל להנות מהטיול יותר בלי לחשוב שאנחנו לקחנו פנייה "לא נכונה" או איפה המסלול המסומן.. פשוט ללכת לפי עקרון המשיכה. } {*אמא אדמה* (2007-10-13T19:17:55): מדהימים אתם... (()) } {*חלום א* (2007-10-13T20:26:37): להנות מהטיול יותר בלי לחשוב שאנחנו לקחנו פנייה "לא נכונה" או איפה המסלול המסומן.. פשוט ללכת לפי עקרון המשיכה ואם עיקרון המשיכה מושך אותנו ללבנון או סוריה? :-) } {*אופק* (2007-10-13T20:33:44): באמת מושך.. מה לעשות שגדר חשמלית שלאחר דרך טשטוש תעצור אותנו... ואם לא אז כנראה שעשו שלום עם גבול פתוח בזמן הטיול ואז בכלל נעשה מסיבה... } {*מירב ב* (2007-10-13T22:54:11): אחד הפוסטים הטובים שקראתי גם אני חושבת כך! } {*ז'ראר ד* (2007-10-14T02:22:21): תודה לכל המגיבים והמחזקים. אמנם זה נראה כאילו הפוסט שלי נשלף מהשרוול, אך לא. ובעיקר חששתי לפרסם אותו. עקרון ה-"לא מספיק". כן, הוא חל גם עלי. לכן יכולתי כך לדבר עליו. אם תמשיכו לעודד אותי כך, אמשיך לכתוב... או עדיף שלא. כרגע אני שוקל האם לפתוח דף בית ומה לרשום בו. עריכה קדחתנית is in progress. אופק: התחלתי לכתוב תגובה על נושא הלוויינים ואז הבנתי שזו לא זו הנקודה. אלא עקרון המשיכה. אתה יודע מה? סבבה. שווה ניסיון. ככה נדע. וזה עקרון נוסף: ידע אמפירי. אין כמוהו כדי למוטט תיאוריות, מלל פלצני ומודלים מורכבים. זו אחת ההנאות הגדולות שלי בחיים: להיות עד לקריסת דוגמות, תזות ומודלים. בשאון מחריש אזניים וענן אבק מיתמר לשמיים. בעוד התאורטיקנים נמלטים בצווחות אימה וזעקות שבר. עם שקיעת האבק אני אוהב לנבור בין ההריסות ולמצוא את המילים הגדולות שבורות ורצוצות. ואת הסטטיסטיקות והנוסחאות. בעיקר האותיות היווניות... עדיין מטריד אותי שאנשים חוששים לבוא. הצלחת ליצור חרדת קודש. תראה איזה פרדוקס: ניסיון לפשטות הופך למפחיד ומרתיע... אופק, תגיד להם: לא לחטוף פניקה מה-"כללים" וה-"חוקים". אלו הם בעצם קווים מנחים בניסיון לחלץ אותנו מעודף ציביליזציה/ חוסר אונים. אירוניית הגורל, בעודי חושב על סיום הולם, אני פתאום רואה ציטוט מעל חלון העריכה: "הציפיות רק לכריות". מושלם. ככה אני באתי לטיול: בלי ציפיות (לא גדולות ונצורות ולא חרדות) ובלי כריות. בקרוב אצלכם. רק תבואו. } {*תבשיל קדרה* (2007-10-14T06:03:48): בקרוב אצלכם. רק תבואו. אבל... אבל... > תוהה איך עושים את זה עם תינוק על הגב. < או - שאלה קונקרטית - איך היה, בשביל שני אנשים, לסבל ציוד (כולל לינה) של ארבעה? } {*צפרדע* (2007-10-14T11:23:01): היה כיף, טעים וטוב. הדרך הביתה היתה קשה והדיכוטמיות בין מה שעבר עלי בטיול לבין מה שעבר עלי בדרך משם הכניסו אותי קצת להלם, לכן לקח לי קצת זמן לכתוב. מאז כבר יצאתי לעוד טיול ולמדתי את כולם לאכול כרפס ביצות (הוא היה קצת פחות טעים מזה שמצאנו אז). יופי, תודה } {*אופק* (2007-10-14T20:18:21): צפרדע תודה.. בלי ללחוץ, אני מאד אשמח למעט פירוט על שני צידי הדיכוטמיה (אפילו אפשר בצורה אומנותית ומתחמקת כזו ולא מפלילה) } {*ניצן אמ* (2007-10-15T00:47:25): ז'ראר ד?, אחד הפוסטים הטובים שקראתי |Y| } {*מירב דן* (2007-10-15T06:34:21): אבל... אבל... תוהה איך עושים את זה עם תינוק על הגב "לא לשכוח לשחרר מעט את השליטה ולהניח לנהר לזרום בחופשיות, ללא סכרים מיותרים." ציטוט מצפריר שמקדם אותנו ברכות. } {*בשמת א* (2007-10-15T20:24:45): עוד אחד מהדפים שאני נכנסת אליהם בסקרנות של "איזה דף מעניין אם כי בחיים לא אעשה את זה"... (-; D-: וקודם כל הכיף לפגוש את מירב וז'ראר שעד כה היו מנותקים מהאתר! |Y| (לגבי ה"בחיים לא אעשה את זה" אני מזכירה, שאני, זאת שמופיעה בטלביזיה עם כתובית "הביאה את רעיון הבלי חיתולים לארץ", הגבתי כך כשקראתי לראשונה על לגדל ילדים בלי חיתולים...). אני סתם קוראת אדוקה של דפי הטבעונאות, סתם סתם מתוך השמחה שזה גורם לי, בלי שום כוונה שהיא ליישם מזה משהו בחיי, אבל כנראה שעצם הקריאה כבר גורמת לסוג של שטיפת מוח, כי כמות המזון הנא גדלה מאוד בחיי. אז אולי יום אחד גם אצא עם הילדים לטיול לקטים (-: } {*מירב דן* (2007-10-15T20:40:01): ה-ל-ל-ו-י-ה כיף לפגוש גם אותך כאן! } {*בשמת א* (2007-10-15T20:51:48): כשקראתי לראשונה על לגדל ילדים בלי חיתולים...). אופס, אולי אני צריכה להסביר שהדף הנ"ל הוא דף שאני פתחתי, ועימו כל מדור בלי חיתולים, והמקום שבו קראתי לראשונה על הנושא היה לפני שמונה שנים, בפורום הבינלאומי של עקרון הרצף באנגלית. אבל מירב, את וז'ראר הרבה הרבה הרבה יותר מתקדמים בנושא הטיולים בארץ... } {*פלוני אלמונית* (2008-04-23T13:06:24): האביב שוב צוהל ואיתי משתולל נו הגיע הזמן לזוז... } |
|
|
rewild reconnect חי בּוּר חיבוררשימת התפוצה פעם בשבוע-שבועיים אנו שולחים איגרת על הטיולים ושלל נושאים רלוונטיים הטיולים שהיו תמונות, תפריטים, ורשמים מטיולים קודמים לקטים TV סרטונים לבהייה חופשית קלת מצפון קריאה מומלצת רשימת ספרים רלוונטיים מלקטים מילים שירים ממקום של חזון בנוגע לקירבה אמיתית עם הטבע כתבו עלינו מבלוגים ועד ערוץ 2  |
תחילת הסתו מקריית שמונה לעין פיט |
