ראיון באתר ישראל הצפונית, מראיין- שאול כהן 15:10 דק' ---------------------------------------------------------------- מתוך הראיון: "אני רוצה דרך הקולנוע שלי לתת מתנה לעצמי ולאנושות, להביע משהו שיעניין לא רק את הסביבה המצומצת שלי, אלא משהו כנה, שיעניין אדם באשר הוא אדם. בסרט "הבן הסורר" יעקב מתמודד מול המשפחה אם לגדל זקן או לא. ואצל מישהו בארץ אחרת זו תהיה התמודדות דומה לגבי נושא שונה- הוא רוצה לעשות כך, והסביבה רוצה שיעשה אחרת". "אומרים שאחד הדברים הבולטים בסרטים שלי הוא ההומור. אני דווקא לא התכוונתי לביים קומדיות, אבל כשלמדתי קולנוע, עשיתי סרטים ברצינות תהומית, ובכל זאת אנשים צחקו. אחרי שזה קרה שוב ושוב, למרות שבכלל לא התכוונתי, הבנתי שכנראה זה הז'אנר שלי." "לטעמי הכי חשובה באמנות, ובחיים בכלל- זו הכנות. אם מישהו שואל אותי מאיזו נקודה ליצור אני חושבת שהכי טוב זה לעשות את מה שאתה באמת אוהב והכי. ראיתי שמהמקומות האלה קורים הדברים הכי יפים וזה יוצא נפלא. לא להיות תלויים ב 'כן קיבלתי פרס' או 'לא קיבלתי'. אלא לספר את הסיפור הכנה שלי". "כשואן גוך צייר אף אחד לא אהב אותו. מבקר האמנות שלו טרסטך לעג לו: 'תצייר בשמן, מה זה הציורים המכוערים האלה?' ויותר מזה- כשאמן מקומי- מאייר של ספרי קודש, שמע שהציורים שלו ושל ואן גוך יוצגו באותה תערוכה, הוא משך את הציורים שלו, ואמר שלא יציג בשום אופן עם האגרטל המכוער הזה של ואן גוך. ולמרות הלחץ האיום מסביב- ואן גוך המשיך ליצור מתוך כנות גמורה. ולמרות שלא זכה בשום פרס בימי חייו, ואן גוך עשה את מה שהוא חשב לנכון, והלך על מי שהוא היה באמת". "הסיפור לטעמי הוא כנות. להיות אני בעצמי. לא לנסות לקלוע לטעם של בעלי הדעה או מחלקי הפרסים. הסיפור של ואן גוך לא חייב לחזור על עצמו, יתכן והעולם כן יקבל את הכנות גם אם יש בה חידוש. היום העולם פתוח יותר. אבל התלות הזו במי אישר אותי, התלות במישהו אחר,- כשאני רואה אדם ששם בפרונט של היצירה שלו איזה פרסים הוא קיבל, הוא אומר בעצם- אני בסדר, אני מאושר והיצירה שלי שווה כי מישהו אחר אישר אותה, שם עליה חותמת שזה בסדר. שאני בסדר, זה קצת מעוות בעיניי". "במקום לשמוח בעצמי, לעמוד מול היצירה שלי ולאהוב אותה, לא חשוב מה אומרים 'האחרים', אדם מחפש אישור של מישהו אחר לעצמו. שמישהו ישים עלי חותמת שאני בסדר. הייתי רוצה שזה יתהפך. שהדגש יהיה על כך שאתה תאהב את האמנות שלך, לא חשוב מה אחרים אומרים. כמו ואן גוך. הייתי רוצה שאת התחרות יחליף שיתוף הפעולה. עולם שבו כל אחת ואחד יכולים להשמיע את הקול המיוחד שלהם, ויש בו מקום לכולם".  |
