חיפוש באתר זה
"חומרים רגישים וטעונים נכנסו לסרט החדש "הבן הסורר", וקשה מאוד להתעלם מהעוצמה יוצאת הדופן שבו, שמצליחה לרגש גם את המתנגדים הגדולים ביותר לרעיונותיו.
את "הבן הסורר", סרטה הראשון והמצוין, התחילה גרינפלד לעשות כשסיימה את לימודי הקולנוע במעלה, והוא מתאפיין בהומור פילוסופי שמנסה להציג את השמחה שבכל סיטואציה, אפילו ברגעים טרגיים ממש".
עמית גולדנברג, מעריב


"מדובר בסרט מרגש, ואיזו מטרה עילאית נוספת יש לסרט מלבד לגרום לנו לבכות ולצחוק? "הבן הסורר", כמו סרט טוב, עוסק בחייו של היחיד, ודרכו הוא מתאר את הכלל, את החברה, את התנועה ההיסטורית המתרחשת מול עינינו. כמו סרט טוב הוא עשוי מהחומרים המוארים והיפים של החיים, ומהחומרים הקשים, הבלתי-פתירים שלהם. כמו סרט טוב הוא סרט שמקשיב, וצופה, ומצליח לבודד רגעים מזוקקים".
אדם צחי, כיפה


הקסם עובד היטב בסרט הזה, העושה מה שסרט יודע לעשות הכי טוב - לספר סיפורו של איש אחד, אנושי מאוד. לחשוף בו נקודות רגישות ומכשולים, פחד מלהיירות, פחד משעמום, לב שבור כתוצאה מסירובה של נערה להינשא. בתוך כך מעניקה הבימאית קול, מקום, וגם היגיון לנוער שפרש מהמסלול הקונוונציונאלי".
חיותה דויטש, מעריב


"'הבן הסורר', סרטה הדוקומנטרי של שושי גרינפלד, מציג את סיפורו של נער גבעות מזווית אישית ואנושית שרק העידן הרב-תרבותי יכול להאיר.
גיבור הסרט הוא יעקב, בן דודה של הבמאית, העוזב את לימודי התיכון והופך לרועה צאן בחווה מבודדת בדרום הר חברון, למורת רוחם של בני משפחתו. הדמויות העיקריות בסרט – בני משפחתה של גרינפלד – כובשות ומרגשות, המציאות הישראלית ההפכפכה תורמת את חלקה, והתוצאה מצחיקה, עצובה, מעוררת מחשבה, מלאת קסם ועשויה בכישרון ובחכמה. כדאי מאוד לראות".
אבי סגל- בשבע


"הביטוי 'נוער הגבעות' מתקשר כעת בשיח הציבורי לדמויותיהם של הנערים שלוחי רסן ורעולי פנים, אבל הסרט של גרינפלד מציג תמונה שונה בתכלית, קרובה הרבה יותר לרוח פציפיסטית נוסח שנות השישים. מה שאצל אחדים הינו בוז לציוויליזציה, מתגלה כאן כוויתור עליה בלי זעקות קרב, לטובת קיום פשוט ומחובר לאדמה. כך גם בהקשר הצבאי: הסרט הוא במידה רבה התרסה כנגד הזילות של חיי אדם והקיבעון של החשיבה המדינית והצבאית
בסרט נחשפת מציאות שונה, רחוקה מאוד מהמציאות של ישראל שבצד "הלגיטימי" של הקו הירוק, ורחוקה שנות אור מתוכניות-המציאות של ישראל. סרט משעשע ובהחלט מעורר מחשבה, המציג את השוליים הפרומים-בחן של החיים בארץ הזו”.
יואב שורק, מקור ראשון


"מדובר בתיעוד מרתק של צעיר המנסה לסלול את דרכו האישית, מבלי להגרר אחר מוסכמות חברתיות. כדי למצוא את עצמו האמיתי הוא נאלץ לעמוד מול מאבקים לא פשוטים – המשפחה מצפה ממנו להתברגן, אמו לא מבינה בשביל מה נחוץ הזקן המעטר את פניו, אביו לוחץ בכל כוחו שיתגייס ורק הסבתא די זורמת איתו".
"הבן הסורר הוא סרט חשוב ומקורי, שנותן נקודת מבט לא שיגרתית על נער גבעות חינני ועצמאי. הוא מאיר באור משעשע מלחמות משפחתיות מכל הסוגים והמינים. רוצו לראות”.
אמציה האיתן, בשבע


"בימים אלה מוקרן ברחבי הארץ "הבן הסורר", סרטה של הבימאית שושי גרינפלד המביא את סיפורם של נערי הגבעות. גרינפלד, אחת הבמאיות הצעירות המוכשרות בארץ, מצליחה לתפוש בצורה מרתקת את ההוויה של ציבור המנותק מהתרבות הישראלית שעליה אנחנו קוראים בעיתונים. המרדף של גרינפלד אחרי אותו מוסר טהור נהפך בלתי ניתן להפרדה מהטראומה האישית שחוותה עם נפילתו של אחיה יהודה במלחמת לבנון השנייה. יחסה של הבמאית הצעירה ליום הזיכרון וליום העצמאות מצליח לחשוף את שלל המורכבויות שיוצרות תמונה מורכבת של מדינת ישראל המודרנית". 
אתר בית אביחי


"מה מקומו של הפרט המתקיים בחברה, אשר שמה לה למטרה למלא אחר יעד? האם על הפרט לבטל את עצמו לדעת, כדי לממש מטרות אידיאולוגיות של הקולקטיב או יעדים שקבעה לעצמה החברה? כיצד ניתן לממש יעדים לאומיים, כאשר אנשים הם בעלי חשיבה, נטיות לב, והעדפות עצמאיות, ורבים כל כך עושים את הישר בעיניהם - מתרוצצים על הגבעות, מתפזרים לכל רוח, ללא סדר וללא יד מכוונת, ויוצרים מין כאוס אנרכיסטי שכזה? או שמא יש לשאול את השאלות מן הכיוון ההפוך: האמנם ניתן לממש יעדים לאומיים והאם אכן יכולה החברה להגיע להישגים, כאשר הפרט נרמס, כאשר כולם נדרשים ללכת בתלם ואין מקום לשוֹנוּת? האם אין חשש, שהעדר שאליו אנו משתייכים צועד היישר לתהום, ואילו דווקא האינדיבידואליסטים, החופשיים ברוחם, הם אלה שבכוחם לתת לנו תקווה?
סרטה הדוקומנטרי של שושי גרינפלד "הבן הסורר" נוגע בנקודות אלה, בין היתר".
אסף בן דור

"את הסרט "הבן הסורר" צריך לראות. לא בגלל איכויותיו, ההומור והנשמה היתרה שהיו מעורבים בעשייתו, או הדמויות המרתקות שמבליחות בו: אלא כדי להכיר את עצמנו. זהו שבר מראה של המגזר, חלק מפאזל מרתק לצד שברי מראות נוספים: ליד 'סרוגים', ליד הגיליונות של 'משיב הרוח', ליד המדף המתארך של ספרי הפרוזה הדתית לאומית.
הסרט הזה נעשה באהבה. גרינפלד אוהבת את נערי הגבעות. בסוף הסרט גם אתם תאהבו אותם.
במהלך הסרט נטיתי להזדהות עם ההורים, שיקירם ביכר שבילים חדשים, בתוליים, על פני השבילים שסללו הם עבורו. בסוף הסרט אמרתי לעצמי שהייתי מוכנה לשלם כל הון שבעולם כדי שהילד שלי ייצא כמו יעקב".
אמלי עמרוסי