"הלילה הראשון בגטו הוא הלילה הראשון בקבר, אחר כך מתרגלים"
אברהם סוצקבר

הדחף לכתיבת עבודה זו נבע מהביקור בווילנה בשנת 1993, 50 שנה לאחר חיסול הגטו שבו הייתי ילד. המעבר בסמטאות ובבתים של מה שהיה הגטו ומחנה ה.ק.פ. לא רק החזיר אותי לימים הטראגיים של אז, אלא גם העלה בפני שאלות שלא הרפו ממני- איך כל זה קרה, איך ניהלנו את חיינו בתנאים הנוראים שנכפו עלינו, איך איש לא שלח יד ברעהו כדי להציל את נפשו ואיך בכל זאת ניצלנו? מכאן היה מרחק קצר לקבלת החלטה לבחון באופן מעמיק את תולדות גטו וילנה ותושביו. כבר מהצעדים הראשונים של המחקר היה עלי להעביר קו מפריד והחלטי בין הזיכרונות האישיים לבין העובדות האובייקטיביות ולהתייחס לנושא על פי אמות המידה המחייבות מחקר אקדמי. לפי מיטב הכרתי, שמרתי בהקפדה על הכללים הנדרשים ולא נתתי לזיכרון האישי להסיט אותי כהוא זה מהדרך. ואם הצגתי דברים מניסיון אישי, הם היו ככל האפשר ניטראליים ובאו בנוסף למקורות אחרים.

אהרון עינת  

רחוב בגטו