Naftali Bezem ( artsandmusicnow )

Naftali Bezem

BIOGRAPHY

Naftali Bezem was born in 1924 in Essen, Germany.

He immigrated to Israel at the age of fourteen, before the outbreak of World War II.

Bezem was a member of the vibrant generation that built the state of Israel. His early adolescence was spent under Nazi oppression, in refugee camps and in constant fear for the safety of his parents, who died in Auschwitz. This personal history largely shaped his artistic style and work. Bezem views art as an expression of the soul of people, its heritage, and its truth. He has won several prestigious prizes, has been shown internationally in group and solo exhibitions, including the Venice Biennale and the Sao Paulo Biennale. He taught at Bezalel Academy in Jerusalem.

Source: http://www.israeliartprints.com/Artists/BezemNaftali.html

More about Bezem

נפתלי בזם נולד ב - 1924 באסן שבגרמניה. עלה לארץ במסגרת עליית הנוער באוגוסט 1938, שבועיים לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. הוריו, שנשארו בגרמניה, נספו באושוויץ ב-1943. כרבים מיוצאי גרמניה הגיע בזם בתחילת שנות הארבעים לירושלים כדי להתחיל את לימודי האמנות בבצלאל, לאחר שחי בתל-אביב וחיפה. בזם למד בבצלאל בין השנים 1943 - 1946. עם סיום לימודיו החל ללמד בבצלאל כעוזרו של מרדכי ארדון, שהיה אז המנהל. ב-1947 יצא עם משלחת מורים למחנות העקורים בקפריסין, שם הקימו מוסדות חינוך. בין השנים 1949 - 1951 חי בפריז, למד ב"מרכז לאמנות קודש" - בית-ספר קתולי לאמנות דתית-מודרנית. ב-1952 חזר לארץ והיה פעיל כאמן ומאייר בתנועה הקיבוצית. ב-1954 השתתף בביאנלה בוונציה. ב-1956 זכה בפרס דיזנגוף. ב-1960 השתתף פעם נוספת בביאנלה בוונציה, וגם נערכה לו תערוכת יחיד במוזיאון תל-אביב. ב-1963 השתתף בביאנלה בסאן פאולו, וב-1967 ייצג את ישראל עם ציור קיר ביריד העולמי במונטריאול. בין השנים 1970 - 1971 יצר את תבליט הכניסה ב"יד ושם" וצייר את תקרת אולם הכניסה לבית הנשיא בירושלים. ב-1995 הקים סטודיו בפריז וחי שם שנתיים, לאחר מכן עבר לחיות בבזל שבשוויץ, שם הוא חי עד היום.

האמנות בירושלים בסוף שנות השלושים הושפעה רבות מעליית יהודי גרמניה. עלייה זו הייתה ברובה לא ממניעים ציוניים, אלא מחשש אמיתי של היהודים לחייהם. רבים מהם לא ראו בארץ ישראל את מושא חלומותיהם ולא הזדהו עם הרעיונות הציונים. למרות הקשיים בהסתגלות למציאות בארץ, הצליחו האמנים הגרמנים לתת את הטון בכל מה שקשור לתרבות ואמנות.

בשונה מחבריו הגרמנים, ברבים מציוריו מתייחס בזם לנושאים הקשורים לציונות ולרעיון תקומת העם היהודי בארצו. במהלך שנות החמישים פעל בזם במקביל לתנועת "אופקים חדשים", שדגלה במופשט ובחיבור לאמנות בינלאומית. בתחילה היה בזם חלק מחברי התנועה, אך פרש בגלל חילוקי דעות אמנותיים.

יצירתו של בזם היא סיפורית ופיגורטיבית. על נושאי ציוריו אמר: "נושאים אלה הם, בעיקר, מלחמת השחרור והגנת הישובים... תקופת השואה (הדורשת עוד הרבה לימוד והתעמקות); נושאים השאובים מן התנ"ך ומן ההיסטוריה הישראלית; נושאים סוציאליסטים - המלחמה היומיומית על לחם ושלום". (בזם בראיון ל"משא", 14/01/54, עמ' 7). תמונות מחיי העולים והפועלים באות לידי ביטוי במיוחד בסדרה של רישומי פחם. ציורים אלה מאופיינים בקו אקספרסיבי וחזק ובתיאור ריאליסטי של אנשים ונשים בעבודת יומם הקשה, בתנאי מגורים במעברה או במובטלותם בלשכת העבודה. דוגמאות:
שושנה, מנקה תימנייה, פחם על נייר
כובסת, מתווה, פחם על נייר
לשכת התעסוקה, מתווה, פחם על נייר

הציורים והתבליטים שלו מוקדשים ברובם לנושאים היסטוריים-לאומיים, המבטאים את הציונות ומספרים את סיפורה באמצעות מערכת סמלים שבזם פיתח. המילון צורני שלו כולל סמלים קבועים, כגון פמוטים המסמלים את השבת והקדושה, או פמוטים כבויים המסמלים אסון. ארון מסמל בית ואם, סירה וסולם מסמלים עלייה, צבר מסמל לידה מחדש ודג המזכיר את שולחן השבת, את חג פורים (חודש אדר = מזל דגים), יום כיפור (המנהג להשתמש בדג במקום תרנגול כפרות) או ראש השנה (ראש דג המסמל את המשפט "שנהיה לראש ולא לזנב). בחלק מציוריו מופיע דג מכונף כסמל לחלום וכמיהה, ובחלקם - כסימן למוות.
ריקוד עם דג, שמן על בד
אריה עם סולם, שמן על בד
קקטוס אדום, שמן על בד
הנושאים הלאומיים מוצגים כציורים ותבליטים במרחבי ציבור ייצוגיים, למשל תקרת אולם קבלת הפנים בבית הנשיא

התקרה מחולקת ל-63 ריבועים, ובהם מתואר ברצף כרונולוגי התהליך שהחל עם העליות לארץ ועד להקמתה של מדינת ישראל. התקרה כולה מחולקת לשני חלקים - צבעים חמים (אדומים, צהובים, חומים) בחלק המתאר את ארץ-ישראל העתיקה, וצבעים קרים (ירוקים וכחולים) המתארים את הפרחת השממה. סגנונה של היצירה מזכיר את האמן הצרפתי פרנן לג'ה (Leger) - השימוש בקווי מיתאר שחורים ועבים יוצר תחושה הן מכנית והן אקספרסיבית, בגלל הדימויים המשתלבים זה בזה. קווי המיתאר העבים יכולים להצטייר כרצועות תפילין או כשלבים ומוטות של סולם ההופכים לפמוטים. ועם זאת, סגנונו של בזם מתאפיין ברובו במעברים הרכים בין הדימויים, סגנון המזכיר איכות סוריאליסטית. על השפעת פרנן לג'ה עליו אמר בזם: "נפגשנו על המשטח הרחב של הבד. בין קווים שחורים וצבעים ברורים הוא הראה לי את הדרך. פשוט תלך ישר, הוא אמר. תודה אני אומר לו וכל הכבוד. לפרנן לג'ה" (עפרת, ג., נפתלי בזם, חושן, ישראל, 2005, עמ' 43).

פרויקט לאומי נוסף הוא תבליט השואה והגבורה הנמצא בקיר היציאה ממוזיאון יד ושם בירושלים, שעיצב בזם ב-1974. התבליט בנוי מארבעה חלקים, אשר כמו בתקרת אולם הכניסה בבית הנשיא מאורגנים באופן נרטיבי וכרונולוגי:

חלק א: השואה
בחלק זה מתוארת אישה הפוכה האוחזת בידיה זוג פמוטים, המסמלים את קדושת עם ישראל ויום השבת. הפמוטים הפוכים, ומציגים את החורבן והמוות. האישה ממוקמת מתחת ארובה מעשנת ומספר מבנים, המייצגים את ההשמדה השיטתית והמשרפות, ומימינה דמות דג ערוף-ראש, המסמל את המוות ואת הניסיון להשמיד את העם היהודי.

חלק ב: הגבורה
בחלק השני מתואר מרד גטו ורשה באמצעות מבנים העולים באש, ודמות גבר, הפוכה גם היא, האוחזת כלי נשק עולה בלהבות, המסמל את הלחימה, וסולם, המסמל את התקווה לעתיד.

חלקים ג, ד: העלייה לארץ ישראל והתקומה
העלייה לארץ מתוארת באמצעות איש בסירה, שמלאך מגן עליו. הדמות אוחזת במשוטים, המייצגים את כלי הפולחן בבית-המקדש. הגה הספינה מתואר בצורת שופר - סמל לפתיחת שערי שמים וגאולת העם היהודי. בחרטום הספינה חץ המצביע אל עבר ארץ-ישראל והעתיד.

תקומת העם היהודי בארצו מתוארת באמצעות אריה, המתייחס לכינוי "גור אריה יהודה". האריה מוצג בוכה, כאבל על קורבנות השואה. הוא אוחז בפמוטים, שתוארו בחלק הראשון כסמל לחורבן. הפעם הפמוטים אינם הפוכים, ומייצגים את התקומה. מתוך האריה צומח צמח הצבר, המייצג את הדור החדש שנולד בארץ-ישראל ואת התקווה לעתיד.
מקור