הרומן שלי עם פוטסדאם התחיל בחודש מרץ שנה שעברה, כשנבחרתי, ביחד עם חברתי רונית,  לארח קבוצת מורים, נגני תזמורת ו-10 תלמידים גרמנים מפוטסדאם שבמזרח גרמניה. הם הגיעו ל-7 ימים אינטנסיביים של טיולים, שיחות, למידה משותפת אך בעיקר שבירת סטראוטיפים .

אחרי כחצי שנה, בלילה שבין ה-13 ל-14 באוקטובר,  יצאנו לביקור גומלין בגרמניה. 10 תלמידי שכבת יא' בליווי של רונית ושלי נחתנו בברלין הקפואה בשעות הבוקר. נשמנו את האויר הגרמני הקר והתחלנו חוויה של פעם בחיים.

הייתי בגרמניה כמה וכמה פעמים בעבר, אך אי אפשר להשוות את הביקורים ההם למה שחיכה לי הפעם. ראשית, כמורה, מיד הבנתי שזה לא עוד טיול עם תלמידים בו אני אמורה להשגיח, להעיר, לשמור ולשלוט על מה שקורה. התלמידים התפזרו בין בתי המארחים, בילו איתם את רוב שעות אחה"צ והערב כאשר אנחנו המורות, נאלצנו  (ברצון רב, יש לציין) לוותר על כל נסיון לשלוט במעשיהם , אפילו לא באמצעות טלפון.

באופן אישי, זכיתי להתארח אצל משפחה גרמנית חמה ומרתקת. הרגשתי כמו בסרט זר בו אני משתתפת בסיטואציות זרות לי לחלוטין, כגון חליצת הנעליים בכניסה לבית, שתיית יין בכל ארוחה, עמידה בתור למקלחת ושיחות, שיחות, שיחות אל תוך הלילה. היה מרתק לגלות כמה אנחנו שונים ודומים בעת ובעונה אחת. שונים – כי איך אפשר להשוות את הארוחות הישראליות עם כל הסלטים, מנה עיקרית ומבחר קינוחים,  לארוחה גרמנית עם מרק כמנת פתיחה, מנה עיקרית וקינוח גם יחד? דומים – כי ראיתי שבדיוק כמו אצלי במשפחה, הכל נופל על הכתפיים של האמא, הילדים מתעצלים לסדר את החדרים, האבא לא מסוגל להפסיד משחק כדורגל בטלויזיה, וכולם ממהרים ולחוצים בבוקר לפני העבודה. ... בשיחות שלי עם בני הבית, ניסיתי להסביר את המצב הפוליטי / מדיני / בטחוני  המורכב שלנו בארץ, לימדתי אותם קצת הסטוריה ומורשת ישראלית, אך מצד שני, למדתי על החברה הגרמנית המגוונת, על הקשיים שלהם לאחד את העם אחרי נפילת החומה,  על ההבדלים והמתחים השוררים בין אזורים שונים בגרמניה ועל נסיונם להתמודד עם פשעי מלחמה של הרייך השלישי.

דמעות רבות נשפכו בשדה התעופה של ברלין... את הקשרים שנוצרו שם אני יכולה להשוות לקשרים שנוצרים בטירונות: אנשים זרים שתוך פרק זמן קצר הופכים להיות חברים. אני כבר מתכננת את פגישתינו הבאה, מקווה בישראל.