חלון ראווה, למהפכת ה"אביב הערבי"                     

ה"אביב הערבי" כן הינו מושג השגור בפי רבים בתקופה זו. לא עוד מושג המשמש פרי בעת יוצרים למחזות, אלא תיאוריה רבת חלקים המורכבים ממפץ שהתחולל כחלק ממהפך, ברמת מערכת הערבית המושפעת משינויים תפקודיים בתקשורת המקומית והגלובלית.

ראשית, הבחין במשל כמו אדם שגדל בצפון איטליה הסובלת משיטפונות בשל הנהרות באזור. אפשר  להסתכל על הנהר המתהווה  ולטעון שלמהלכו של הנהר יש חוקיות ויש להבין את הסיטואציה של היווצרות נהר בכדי להבין את מהלכו- כמות המים, טיב הקרקע וכ'... כל אלה משפיעים על הנהר הזורם- יש מישהו ששולט בהתנהגות הנהר אך לעיתים יש שינויים. תפקודי התקשורת ב"אביב הערבי" נבעו ראשית ממאזן דו-קוטבי שנעו בין התפתחות התקשורת הבינאישית  שהפכה למבנה המושפע מהאקלים הגלובלי בהתפתחות זירת האינטרנט                                                                    

ננסה להבין את ההשפעה במערכת האזורית בעולם הערבי ע"פ משנתו של מקיאבלי 

  כורח-  תהליך התפתחות המהומות אינו אקראי. יש בו הכרחיות. הכורח הזה הוא התנהלות מסוימת שנובעת מאינטנסיביות והתפצחות בתהליכי התקשורת הפנימי. כביכול הראה הדבר כחוקיות טבעית במצב שנקלעה תוניסיה במצב הדברים בהם חייבת המגמה להתנהל

מזל- כל מי שחי בתקופתו של מקיאבלי יודע שמהלכו של הנהר לא תמיד צפוי. עיקרון המזל קובע שלא רק שדברים נשארים קבועים רק לעיתים רחוקות אלא שתהליך השינוי ההיסטורי מלווה בהרבה מאד אי וודאות. למזל יש תפקיד חשוב במערכת הבין מדינתית. השיטפונות שמתרחשים בנהר מסמלים את הבלתי צפוי בדיוק כפי שמתרחשים גם שיטפונות במערכת הבין מדינתית. השיטפונות הללו והמזל הזה הם לא ממש רנדומאליים / אקראיים, זאת אומרת שמתוך הבנת הכורח חייבים להבין את הבלתי צפוי. הכורח אינו דטרמיניסטי, הוא משאיר מקום לבלתי צפוי והמזל הוא איננו תאונה אלא משהו שניתן להבין אותו ולהתכונן אליו.

מידה אזרחית טובה - מקשרת בין הכורח למזל ומהווה את לימוד הפוליטיקה לצורך הפעולה הפוליטית. כלומר האדם במיטבו כאשר הוא פועל למען מטרה ציבורית. ובמובן זה הVITRUE 

דבר שביטא מכל וכל, את פעולתו ושפתו של הרחוב הערבי

השינוי שחל בעולם בערבי שהחל בתוניסיה אינו מאורע אקראי. שולט בו הכורח שמובן לנו מתוך המאפיינים הבסיסיים של אותה סיטואציה. לכורח זה מתלווה אי וודאות –מזל-שמזכיר לנו את הסיבות המידיות שלו, דברים המתרחשים ע"פ  איזשהו כורח. התהוות של תהליכים, במימוש האידיאולוגיה באינטרנט בעזרת תוכנת הפייסבוק, מדגישה בעיקר את הגישה התלותית שהתפתחה באינטרנט. זו לא גחמה ולא נבואה מסחרית. אלא מציאות של ממש תוניסיה הציתה, ושאר עמי הערב המשיכו בזאת. הגישה התלותית, התפתחה  בשל התפתחות אצל שחקן שולי במערכת תת-אזורית בעולם הערבי. אך הניצוץ שחל בתוניסיה הביא עימו מושגים של עוצמה, התעוררות וכן כורח. דבר זה הביא עימו לאיזון חוזר חיובי אשר הדביק עימו מדינות ערביות נוספות.

 השפעת  ערכים מרכזיים בחברה על פעילות אמצעי התקשרות האינטרנטי. קשר זה בין האינטרנט {פייסבוק} לחברה מחייב להתייחס לקונטקסט  החברתי-פוליטי בעולם הערבי. יחסי הגומלין אינה באה מחוץ לחברה או נכפית עליה, החברה מעמידה ערוצים לרשות התקשורת. ולמעשה קובעה את כללי פעולתה. באופן זה, אמצעי התקשורת החדש והמשפיע, הפייסבוק לוקח חלק בכתיבה תכתיבי החברה והמגמות השונות הנעשות בה.  במילים אחרות, ישנה חשיפה גדולה ומתמשכת של האזרחים לתפריט החדש הנקרא פייסבוק. תהליך תקשורת זה חשף קבוצות אוכלוסייה רבות, ביותן חשופות לערכים אותו הוא  מנסה ליצוק.  בהם, נוצר לה מבנה חברתי חדש. העשוי ממגמות בה החברה הערבית מושפעת, המנסה להביא לשינוי מגמות מסורתיות הקיימות במרחב הציבורי. המגמות הללו יצרו מפגש דואלי משלים בין תהליך תקשורת חדש לבין תהליך חברתי. התהליך תקשורת {פייסבוק}, זיהה באופן דואלי את מבנה החברתי ומערך הצרכים. המיוחד בא התקיימה החברה הערבית ומצב זה תורגם בתהליך דינאמי להפיכות שרשרת.

מבדיקה שערכתי אני רואה לנכון לבנות את הידבקות המשטרים הערביים להפיכה,באמצעות 4 מרכיבים החוזרים על עצמם                                                                                                                                                                                      

1. יכולת- יכולת כשלעצמה אינה עוצמה. יש צורך ביכולת אך העוצמה של מדינה היא לא רק היכולת שלה
   
2. הפעלת היכולת- מקבץ של מונחים שהמשותף להם הוא שכולם פועלים להפעלת היכולת- להשפיע, להטיל מרות, לשלוט
3. הפעולה נועדה למימוש שאיפות- לא פועלים באופן אקראי אלא לוקחים את היכולת על מנת להפעיל אותה בהקשר לשאיפה כלשהו / אינטרס כלשהו. ההפעלה היא על מנת לממש אינטרס מסוים
4. סביבה קונפליקטואלית- לעוצמה יש משמעות רק אם יש קונפליקט. אם אין קונפליקט אף אחד לא מהווה מכשול לאף אחד ואין צורך בעוצמה. הסביבה והקונפליקט שמצוי בה הם חלק מהבנת העוצמה ומהותה

לפיכך, האביב הערבי בסיכום ביניים משלב עימו תצורת על, של סביבות המשלבות ביניהם ממדים שונים הגורמים להימשכות של מרד הרחוב הערבי. כמו כן, ניכר הדבר בביטוי הפייסבוק המשלב ערכים דמוקרטיים, דבר שהרחוב הערבי צמא להם בעיקר לאור התפתחות ההשכלה במדינות אסלאמיות שונות. ערכים הקוראים תיגר על משטר מדכא, הובאו ליידי ביטוי ביד רחבה ואפשרו בעזרת ממשק האינטרנט לשלוט עליו באמצעות הפייסבוק ושאר פורומים הנוגעים לכך. המכשיר החדש הובא כדי להשלים מציאות, שהרחוב הערבי עוד לא הכיר. ובעזרתו הצליח הרחוב לבצע את מהוויו האישיים.

     במסווה תרבות פוליטית.      

התרבות הפופולרית הופכת מפעם לפעם כבמה פוליטית לפיקציה שמוענקת בחסות סרטים וסדרות טלוויזיה.

התרבות הפופולרית הופכת למסמך חדש וחשוב בערכים הקיימים שעל פיה, אנו מבינים היטב את ההתרחשויות הפוליטיות.                                                                                               שאלות רבות נתמכות מכך, אך פעילותם של פוליטיקאים ויועצי תקשורת אינה נעלמת מהיד הרחבה שתרבות זו יכולה להעניק להם במסעות בחירות. רבים מהפוליטיקאים נוטשים את המדיום המסורתי של העיתונות, ועוברים לערוצי השידור השונים. 

ראייה בולטת לכך, ביל קלינטון התחיל את מסע הפרסום שלו ב-1992 כאשר הוא מנגן בסקסופון בתוכנית אירוח.

 קודים של התרבות הפופולרית. מחזיקה לא רק בטלוויזיה, אלא גם במידה שווה על המאמצים התקשורתיים של המפלגות עצמן: נושאים וסגנונות מן התרבות הפופולרית הפכו את הכלל בפרסום הפוליטי ולא היוצא מן הכלל. כמו כן, רבים מאישיות ספורט, מוסיקה וסרטים נהגו לתמוך בפוליטיקאים.   

                                                               

עולם הפולקלור בתרבות הפופולרית נשלט על ידי צירוף מקרים וסומן  בחשדנות. דבר המהווה  תחושה דומה כדי להיות לגמרי בקנה אחד עם המסורת המודרנית של הפוליטיקה העכשווית והתרבות הפוליטית, עם האמונה הרציונליות, קידמה את היכולת של אנשים לקחת שליטה על גורלם. למרות אלה, ההתכנסות הנוכחית של התרבות והפוליטיקה הפופולרית. בצד הדרך, הפוליטיקאים בארגון משלהם הבא מתוך מאמץ תקשורתי שונה. כי הם הפכו משאבים משלימים לתקשורת פוליטית ולא מתנגדת.

התרבות הפופולרית מוטבעת היטב במסגרת חברתית של פולקלור עממי. לצד פרדיגמה הניתנת להמחשה בסיפורים עממיים. אנו רואים התנגדות דיכוטומית בין דמויות וגיבורים. התרבות הפופולרית אינה רק ז'אנר סכמטי. כלומר ישנה אישות מבנית אשר בולטת, כשחקנים בודדים ומעשיהם אשר מעבירים בצורה חדה נרטיבים פופולריים.                                  

יתרה מכך, במקרים נפוצים יותר של התרבות הפופולרית המספקת במה לפוליטיקאים ניתן למצוא מקרים רבים של העיתונות הפופולרית בדפוס ואת דפוס תכניות אירוח. בשני סוגים אילו החוקים של הז'אנר בא להבטיח בעיקר את תוכנם האישי של פוליטיקאים ולא נציגים של מפלוגת או ממשלה.

שאלות מבניות רבות יכולות לעלות מכך, גו'ן סטיוארט טען כשאנו צריכים לפתח קריטריונים להבנה ביכולת השפיטה בשימוש של התרבות הפופולרית כמו בפוליטיקה. דבר זה מאיר לעינינו את הראייה בחוסר ממוקד של ביקורתיות כלפי התרבות הפופולרית הנשענת על חסות פוליטית בגוונים שונים.

מזה זמן רב העיתונות הישראלית מאובחנת בשלל של מושגים. הנתפסים ככותרות צבעוניות השולטים על המרחב הציבורי, המושגים הינם הגדרות למהלכים חברתיים חשובים הזזים כשחקני שח מחודש לחודש. מושגים שבהם ניתן למנות ומוכרים לכולם הם, ביטחון, חינוך, כלכלה, נשק גרעיני, פשע, וכדומה.

המושגים הללו נבחנים היטב במשבצת של תיאוריית אפקט השגת הגבול. כאשר העיתונות כשדה מייצרת מושגים בהתאם לזירה שבה מדיניות הממשלה נמצאת. וכך העיתונות מתקדמת בהתאם לכך. ובזאת העיתונות מחזקת את שדות הסוכנים והמוסדות שממוקמים בסמוך לקוטב הכפוף ביותר להשפעת הגודל והשוק. תופעה זו נוטה להתגבר ככל שהשדות שבהם היא מתרחשת כפופים יותר, מבחינה מבנית, להיגיון השוק. וככל ששדה העיתונות, המפעיל אותה, נכנע בעצמו, בכוח הנסיבות להיגיון הזה, לתכתיבים החיצוניים, אשר, מבחינת מבנית, משפיעים עליו יותר משאר שדות הייצור התרבותי. תוך השתלטות המרחב ציבורי המובן בשיח ובסיג החברתי.

הבחנה ברורה לכך, ניתנת לבירור במושג החינוך התופס בתקופה זו את כותרות העיתונים המשתלטים על השיח הציבורי הכללי. לשון המאזנים בין שני הצדדים המרחב הציבורי- והעיתונות. ניזון זה מזה. ונבנה מהתוצרים שכל אחד מייצר. התוצר הכללי הופך לתפיסת ראייה מוטעית בתחומים שונים ולראייה המבוססת על מתן קלות יתר. כפי שציינתי, החינוך בתקופה זו בא על-חשבון מושג הביטחון שהיה קודמו. ובין שניהם ניתנת התייחסות רחבה למושג הפשע. כל מושג מבטה רצועה של מידע עיתונאי. ובו גוון המשפיע לא רק על המרחב הציבורי הכללי אלא גם על המדיום התקשורתי, וביטוי לכך, מובא בהרחבה בכלי התקשורת השונים, בתוכניות, כתבות, תחקירים וכדומה.

התרחבות המושגים להשלטת שיח ותרבות חברתיים הינם מהווים "נראות תקשורתית" היוצר את עיקרון הלגיטימיות להגדרתו מחדש של המושג תוך פענוח והגדרתו לתוך מסגרת חדשה המוטמנת בהדמיה שנתונה למסגרת העיתונאית המוקצית לה. דוגמא פורייה לכך, הינה מאבק התקשורת העיתונאי בתחום החינוך, הגדרת המדיום בנושא זה הביא להתפשטות הנושא לממדים רחבים רבים שנגעו בין היתר במדיום השידור. וגרם לסרטי תעודה רבים להפוך למושא פרשנות בתחום החינוך. תוך מיצוי הרגלים תקשורתיים בתוך הבנייה של המושג חינוך. כלומר המדיום התקשורתי בפרק זמן מועט משתדל ליצור את ה"חינוך החדש". מושא לדבר ללא פגמים אשר התיקונים באים לפיתרון "רק אם רוצים" {ע"פ מדיום התקשורת}. יש להדגיש שמושג חינוך נע בתוך שבב של מושגים שמתחלפים בפרקי זמן קצובים באופן שהמסגרת העיתונאית רואה צורך בהם.

מושג הפשע שנוטה לקבל מימדים קבועים במדיום העיתונאי. מושג זה מראה בצורה ניצחת כי יש פעמים רבות כי שדה העיתונות כפוף לפסק דינו של השוק, באמצעות הסנקציה הישירה של קהל לקוחות או באמצעות הסנקציה העקיפה של הרייטינג. דבר מלמד על דרישה לצריכת מושג ה"פשע" כמושג בעל רגשות מעורבים. מוצר עיתונאי זה נמנה על מוצר מתחדש כלומר, רמת כותרות מתכלות כמתחדשות בצורה מהירה, דבר הנותן סיפוק עיתונאי. לעיתוני הטבלואיד.

המנגנון בהגדרת מושג הפשע, שונה ברמתו משאר המושגים הדומיננטיים כמו ביטחון, כלכלה וחינוך. מושג הפשע נתון לשדה מגנטי המושפע מרייטינג, ורמה דו קוטבי, המאפשר קיצוניות גבוהה. לעומתו שאר המושגים נבחנים במשפך חד קוטבי, המתחיל בעיתונות ונדבק כשדה מגנטי במרחב הציבורי הכללי.