סבתא שולמית (ליפשיץ) הרש וסבא מוריס הרש, רמת-השרון, שנת 1932.

 מסע משפחתי אל העבר

בילדותי  נהגה סבתי, שולמית הרש, לספר לי סיפורים מילדותה וממשפחתה. היו לנו הרבה שיחות נפש, לסבתא ולי. לעיתים היתה אומרת לי: "דנה, כשאמות את תוצאי אותי מהקבר". המילים הללו שלה היו מכעיסות אותי. למה? מדוע היא מבקשת ממני דבר שכזה?  זאת אפילו לא היתה בקשה, אלא יותר קביעת עובדה, אולי אפילו ציווי.

לאחר מותה חזר והידהד בי המשפט הזה, ועלתה בי השאלה, מדוע? במשך שנים לא הבנתי את פשר הדברים שהיא ניסתה להגיד לי באותו המשפט. ואז, בשנים האחרונות התחלתי להפנים ולהבין. הכוונה לא היתה ברמה הפיסית-חומרית, אלא ברמה הרוחנית. מה שהתכוונה ככל הנראה לומר היה: תנציחי אותי, תשמרי את זכרי, תחשבי עלי ותעבירי את סיפור החיים שלי הלאה.

אז סבתא, העמוד הזה מוקדש לזכרך.

באהבה רבה,

                   נכדתך דנה

מוריס ושולמית הרש, רמת-השרון, 1933.

מצאתי את התמונות הללו בעת שהתבוננתי בקופסת התצלומים הישנה בבית שבו גדלתי ברמת-השרון. גיליתי שם תמונות ישנות של סבתא, סבא, ועוד קרובי משפחה וחברים. רבים מאותם אנשים כבר אינם איתנו כיום. התמונות מסמלות תקופה שאיננה קיימת עוד: מהגרים מאירופה, חלוצים, אנשים שחיים בחברה חקלאית, ריחות של פרדסים, פריחת ההדרים.

רגשות מעורבים מציפים אותי. תחושת קרבה, שייכות, ואהבה לאותם אנשים שמהווים את ההיסטוריה והשורשים שלי. אך גם תחושה של עצבות וגעגוע לאנשים האהובים שאינם עוד בין החיים.

בתמונות נראים לי סבא וסבתא צעירים כל-כך, מלאי חיים ומאוהבים. אבא נראה לי גם הוא צעיר יפה תואר ומלא בנעורים. התמונות מהוות נקודה סינגולרית בזמן של רגעים שהיו פה פעם ולא ישובו עוד.

מוריס ושולמית הרש בתצלום משותף בשפת הים של תל אביב  -  

צולם זמן קצר לאחר שהחלו לצאת, שנת 1932.

שולמית (ליפשיץ) הרש נולדה ברוסיה בשנת 1912 לברכה ולאהרון ליפשיץ. ברוסיה היה אביה אהרון סוחר עצים עשיר, שבבעלתו יערות רבים. היתה לו אף תעודה שהקנתה לו אפשרות להיכנס מתי שיחפוץ לחצר המלוכה,  והוא הוזמן לנשפים וחגיגות של משפחת הצאר הרוסי. משפחתו של אהרון ליפשיץ השתיכה לתנועת החסידים, היתה אף קרבת משפחה בינו לבין רבי מנחם מנדל שניאורסון, מי שלימים הפך להיות הרבי מליובאוויטש.

ברכה לעומת זאת היתה נצר למשפחתו של רבי אליהו בן שלמה זלמן קרמר המוכר בכינויו הגאון מווילנה, והיה האיש שהוביל את המאבק נגד תנועת החסידות במזרח אירופה. למרות המאבק המתמשך בין המתנגדים לחסידים, באו אהרון וברכה בברית הנישואין. לברכה ואהרון היו שישה ילדים: בנימין, אברהם, יצחק, שושנה, שולמית ומרים. 

אגרת חוב של 50 רובל מימי הצאר הרוסי - תאריך פדיון השטר היה אמור להיות בשנת 1920.

בצעירותו נסע אהרון לארץ ישראל ורכש בה קרקעות. בשנת 1917, עם פרוץ המהפכה הבולשיביקית ברוסיה, הבין אהרון שחייו בסכנה. הוא נטש את רוסיה בחופזה וברח לסין, כשברכה וששת ילדיהם נשארו מאחור. אהרון החל להשאיר לברכה מכתבים בבתי כנסת ובקהליות יהודיות בדרך, על מנת שבני המשפחה יוכלו למצוא אותו וללכת בעקבותיו במסע אל ארץ ישראל. בנמשך ארבע שנים נדדה המשפחה, מרוסיה לסין ובהמשך להודו, כשהם סובלים מחרפת רעב.  בתום המסע המיגע הגיעו בני המשפחה למחוז חפצם בארץ הקודש.

בנימין, בנם הבכור של אהרון וברכה, הגר לארה"ב ושאר ילדי המשפחה עלו עם ברכה ואהרון לארץ ישראל. למעשה נולדה לזוג בת נוספת (בתם הבכורה, שעד כמה שידוע לי היה שמה חיה), אשר מתה ברוסיה בגיל חמש מסקרלטינה.