Search this site
 
  
 
 
  
אלסקה - ריחוף מבעד לעננים - צילום: רפי אשכנזי (יולי 2008)
קישור לשלושת חלקי יומן המסע שלי מאלסקה - עוצמות הטבע:  
 
 

הציורים של עודד לוטקר * גלריית הזכוכית של מיקי * ד"ר צבי לוטקר

 
  
 

גלריית הציורים שלי

 

 
 

 

 
 

 

תמונות שרפי צילם בסין:
  
 
 
 
 
 
 
 
 
 

 

הפינה של גל * הפינה של ספיר

 

 

 

  

עבודות הזכוכית של מיקי לוטקר  

 
 
 

 

סבתא שולמית וסבא מוריס הרש, רמת-השרון, שנת 1932
 
 
רשתות חברתיות באינטרנט שאני רשומה בהן
  
Linkedin
 
Myspace
 
FaceBook
 
על עצמי
 
פולימורפיזם - אתר הבית של ד"ר דנה אשכנזי
 
 
 
 
 
שמי דנה אשכנזי. נולדתי ברמת-השרון למיקי ועודד לוטקר, אחות לצביקה המתמטיקאי ועידו הספורטאי. אני נשואה לרפי אשכנזי ואמא לספיר וגל המופלאות.
כילדה, החצר בבית הורי נראתה לי תמיד כעולם קסום. הבית בו גדלתי נבנה על שטח שהיה פעם פרדס. החצר היתה תמיד עמוסה בעצי פרי כמו גן עדן קטן. היו שם תפוזים, שזיפים, אפרסמונים, מנגו, לימונים, אנונה, פומלות ואגוזי פקאן. הצבעים, הריחות והטעמים הללו מלווים אותי עד היום. אהבתי להסתתר במקומות מחבוא בחצר ולחלום לעצמי חלומות על עולמות רחוקים. הבית שלנו היה מלא בספרים, ושררה בו אווירה מלאת חדוות יצירה. מאבא עודד, שהיה אמן בנשמתו, למדתי לצייר. הוא נפטר לפני כשלוש שנים, והוא חסר לי מאוד. מסבתי היקרה שולמית, שהיתה אישה מדהימה, צמאה לידע, וחברה אמיתית, קיבלתי תמיד עידוד ותמיכה. סבתא שולמית וסבא מוריס הרש היו תמיד עבורי סלע איתן ומשענת, ולמרות שהם כבר שנים רבות אינם בין החיים, זכרם נצור עמי באהבה גדולה.  
 
 
 
 
משפחת לוטקר (מימין לשמאל): מיקי, צביקה, עודד ודנה (עידו עדין לא נולד אז) 
 
 
כילדה אהבתי לרוץ בשדות, לטפס על עצים, לצחוק  כמה שיותר, לצייר, לכתוב שירים וסיפורים וחלמתי להיות ציירת וחוקרת טבע. מאוחר יותר למדתי ציור ופיסול במכון אבני, וחשיבה יצירתית היא עבורי אהבה ודרך חיים. 
 
 
 
 
 
 
באוניברסיטת בן-גוריון למדתי לתארים B.Sc ו- M.Sc בהנדסת חומרים. לתואר Ph.D למדתי במחלקה למכניקה, חומרים ומערכות (לימים בית-הספר להנדסה מכנית), שבאוניברסיטת תל-אביב. את רפי, שגם הוא מהנדס חומרים במקצועו, פגשתי בבאר-שבע במהלך הלימודים. גיליתי בו עניין לראשונה בעת שהתישב לידי בשיעור פיסיקה גרעינית. הוא הצחיק אותי עם הערותיו השנונות וחוש ההומור שלו, ואני נשבתי בקסמיו. נוצרה בינינו ידידות שהלכה והעמיקה, וכך החלטנו בסיום לימודי התואר הראשון, לנסוע יחדיו לטיול בארצות הברית. במהלך הטיול חיינו ובילינו באוטו שקנינו, ראינו פארקים ומוזיאונים, ונחשף בפנינו עולם אחר. הטיול המופלא והמרתק נמשך לאורך שלושה חודשים, בהם צמחה וגדלה לה האהבה, והשאר כבר היסטוריה...
 
 
 
 
 
כשהתחלתי את לימודי הדוקטורט, עברנו לגור בתל-אביב בסמיכות לאוניברסיטה. עבודת הדוקטורט שלי היתה בתחום מכניקת השבר - התקדמות סדקים בממשק שבין שני חומרים. במסגרת עבודת הדוקטורט בצעתי ניסויים על מאות דגמי דסקה ברזילאית, הרצתי אנליזות מחשב (אלמנטים סופיים), ופתחתי קריטריונים מתמטיים להתקדמות סדקים בממשק.  
 
 

 
 
ספיר וגל, שהן מבחינתי הפרוייקט המוצלח ביותר שלי, נולדו במהלך תקופה זו. בחודשים הראשונים לחייהן הן שהו שעות מרובות ברחבי המעבדה למכניקת השבר ובמדשאות הקמפוס התל-אביבי, וחוו אווירה סטודנטיאלית. תקופת הלימודים זכורה לי כנפלאה ומרתקת.
 
    

 

 
  
 

כיום אני עוסקת במחקר, כתיבה והוראה בתחום החומרים, כולל מעבדות הוראה בחומרים, ואף חומרים בארכיאולוגיה, תחום שכבש את ליבי בשנים האחרונות. אני עובדת בבית הספר להנדסה מכנית שבפקולטה להנדסה של אוניברסיטת תל אביב, אך גם פעילה בנושאים הקשורים לחינוך, ארכיאולוגיה ואף מלמדת באוניברסיטה קורס חומרים באדריכלות.

אני משתדלת לחיות חיים בריאים ושלווים, כולל תזונה בריאה ומגוונת, שתייה מרובה, שינה טובה, הומור וחשיבה אופטימית. מתאמצת להיות שמחה בחלקי, ולהעניק מהאופטימיות שלי לסובבים אותי.
  
 
 

 
 
 
 
 

סבא צבי - אביו של עודד לוטקר. נפצע בקרבת לטרון מרסיס-פגז. ביום כ' באדר תש"ט (21.3.1949) נפל בשעת מילוי תפקידו והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת-יצחק.

 קישור: http://www.izkor.gov.il/izkor86.asp?t=4668